אז לאחר שנה שעברה שבה נסענו לחודשיים לפיליפינים ותאילנד התקבלה בליבי החלטה…
מכיוון שאני מורה ויש לי חופש של כמעט חודשיים יחד עם ילדי החלטתי שזו מתנה שאני חייבת לנצל.
בדרך כלל השהות עם הילדים בבית הופכת די מהר להר של טענות וחוסר שקט…
הילדים צמודים למסכים, המקרר נגמר כל יום וזקוק למילוי מחדש, אני הופכת למנקה, מבשלת והקיום שלי הוא בין הכנת הארוחה ולנקיון אחריה ושלא נזכיר את הכמות הכספים הדרושה לכל יציאה מהבית….
כל אלה הופכים אותי לאמא הרבה פחות נעימה משהייתי רוצה להיות…
בנוסף מדובר ב 4 ילדים מקסימים אך כל אחד עם רצונות משלו ולהגיע להסכמה מה עושים היום היא החלטה כמעט בלתי אפשרית.
שמעתי הרבה שאומרים, "הילדות גדולות הן דואגות לעצמן…" אז לא!
הן דואגות למסכים ולאוכל, אני לא בטוחה שזה נקרא לדאוג לעצמן… להפך אולי להזיק לעצמן…
בכלל למדתי משפט שאם ילדינו ואנחנו נפנים אותו נצא מרווחים
" לא כל מה שטוב לך , מטיב איתך…"
אז בנותי כמו רוב ילדי ישראל עדיין נמצאות בחלק הראשון של המשפט שאומר, אני עושה רק מה שטוב לי…
אז החלטתי להיות אמא אטרקטיבית שרוצים לבוא איתה, ומה יותר אטרקטיבי מחול…
אז השנה לצערי שחף בעלי היקר לא יכול לקבל חופש מהעבודה לחודשיים ולכן יצטרף אלי בשבועיים האחרונים של הטיול.
חיפשתי מקום קרוב, זול ואטרקטיבי לילדים ושיהיה לי קל להתנייד בו, ושאוכל לשהות בו רוב הקיץ. כפי שאמרתי עדיף להיות בכל מקום חוץ מבבית בחופש עם כולם…
כמובן שיש לי הרבה חששות, אף פעם לא נסעתי עם הילדים לבד ולתקופה ארוכה כל כך וגם לא נהגתי כבר שנים בארץ זרה (שחף בדרך כלל משתלט על ההגה). וכמובן שכל ההתנהלות כמו ניווט, טלפוניה, התארגנות וכל השאר הם אחריותי הבלעדית…
מרוב לחץ והתרגשות כבר כמה ימים אני בקושי ישנה. מנסיוני ההתמודדות עם הפחד גורמת לנו לממש את היכולות שלא ידענו שקיימים בנו… כך גודלים🧒
אמא שלי תצטרף בתחילת הטיול ויש לה כרטיס פתוח כך שתוכל לחזור מתי שימאס לה…
חמותי תצטרף ל 5 ימים בורשה ואחכ שחף אמור להגיע לשבועיים האחרונים..
אז מה בתכנון: 14.7-19.8
נוחתים בקרקוב
5 ימים קרקוב
5 ימים זקופנה
5 ימים ורצלב
7 ימים ורשה
7 ימים צכיה
7 ימים סלובניה
כמובן שהכנתי רשימת פעילויות לכל אחד מהמקומות ונחליט מה לעשות באיזה יום לפי מזג האויר והאנרגיה המשפחתית.
תוכלו לעקוב אחרנו ונעדכן על המקומות, האוירה והחוויות המשותפות.😍💋😘
יפעת
משפחת צאיג מטיילת בעולם 