בניה, 7 האגמים

עזבנו את סופיה היפה, שכרנו מיניבוס (ככה זה שצריך מקום ל 6 נפשות+מזוודות) והתחלנו בנסיעה לאיזור בניה. חשבנו שנמשיך לכיוון בנסקו אך לאחר בדיקה במפה החלטנו שאולי עדיף להשאר באזור עוד יום יומיים ורק אחר כך להמשיך. לשמחתינו לא הייתה בעיה לדחות את ההגעה ונשארנו באזור. הזמנו מראש טיול סוסים שמוביל לסלע השחור אך מהר מאוד הבנו שרכיבה על סוסים במשך 3 שעות תהיה קשה מידי עבורנו וגם עבור רון. (לעיתים רון הוא רק תרוץ😉). אז לא הגענו לסלע השחור אך בכל זאת נהננו מאוד. רכבנו בתוך היער המהמם, ראינו נופים מדהימים וזו הייתה חוויה מיוחדת במינה. רון קיבל סוס פוני וכל אחד קיבל סוס בהתאמה אישית. החוויה הייתה מעולה אך עדיין אנחנו מרגישים את הכאב בישבן מהישיבה הארוכה והלא נוחה.

משם המשכנו לבניה ולקחנו בונגלוס במתחם קרוונים. המחיר מצחיק 160 שח ללילה… המקום מקסים עם מטבח משותף, משחקים לילדים והרבה ירוק מסביב. הבנות הגדולות קיטרו בהתחלה שהמקום לא עומד בסטנדרטים אך לאט לאט התחילו להנות מהמקום… שמחתי שהן שינו את דעתם כבר דאגתי שאני מגדלת בנות מפונקות. אלה ישר התחברה עם הילדים של השכנים ועל אף מגבלת השפה יצרה קשר והם שיחקו הרבה יחד וגם רון הצטרף למשחק. בכלל אלה מפתיעה אותי מאוד בטיול והיא מגלה הרבה חיוניות ואומץ.

קמנו בבוקר בדרכנו ל 7 האגמים, הדרך לרכבל שמוביל אליהם רצופה בנוף עוצר נשימה. צוקים מרהיבים, יערות ירוקים ומפלים שוצפים. הגענו לרכבל הפתוח וכבר הזהירו אותנו שקר בפסגה אז התעטפנו המעילים בדרכנו למעלה. הרכבל ארך כ 25 דקות ואכן התחיל להיות קר. כשהגענו למעלה הנוף הימם אותנו ובחרנו במסלול הידידותי למשפחות שכלל 5 אגמים מתוך ה 7 אבל זה בהחלט היה מספיק. עלינו עליה קשה ולהפתעתי רון ואלה עלו כמו איילים במרץ רב ואני והבנות לא יכולנו להפסיק להצטלם… עשינו כמה עצירות יזומות לאוכל ושתיה, מידי פעם עשינו תחרויות ריצה לזרוז. בסוף המסלול ראינו סוסים מטיילים באזור ואחרי יום האתמול רון התעקש ללטף אותם ואני זרמתי… ליטפנו את אחד הסוסים שלפתע מצאנו את עצמנו מוקפים סוסים מכל עבר… קצת נלחצנו אך המצב רוח היה על כך טוב שלא הפסקנו לצחוק. סהכ המסלול לקח כ 5 שעות מאומצות אך מהנות ביותר.

אני כל כך אוהבת טיולי טבע, הם נותנים לי אויר. מעניין שבארץ אני מרגישה שאני לא מטיילת מספיק, אולי אני חוששת מהעומס באתרים או המחירים הגבוהים שגובים בכל מקום או שפשוט אני לא יודעת לטייל… אולי בגלל שהכל כל כך ברור מאליו אני לא עושה את עבודת השטח כפי שאני עושה לפני שאנחנו נוסעים לחול ואז העצלות נוחתת עלי…

לאחר שסיימנו את הטיול המשכנו לבריכה העירונית שמקורה במעיינות חמים. במקום יש 5 ברכות וגקוזים המפוזרים ברחבי האתר, המים נעימים בטרוף, והברכות הן בטמפרטורות שונות. זה היה סיום מושלם ליום מושלם. שהסתיים עוד יותר מושלם בארוחת פסטה שהכינה שני.

מאז שהתחלנו את הטיול ומכיוון שאנו שוכרים דירות לא הצלחנו להפטר ממטלות כמו כביסה וכלים. מכיוון שאנו כל הזמן יחד החלוקה זורמת בטבעיות נעימה. בתחילה עשינו סבב שטיפת כלים, כביסות כל אחד קיפל את שלו ולאחר הארוחה ששני הכינה היום התנדבתי אני להדיח כלים, בפעם הראשונה בטיול.

החלוקה השוויונית והברורה מאליה בין כולנו מזכירה לי שכנראה עשינו משהו טוב, שכולנו במשפחה הקטנה שלנו מרגישים שווים ואחראים למתרחש. אינני יודעת אם כך זה בכל המשפחות אך זו המשפחה שתמיד חלמתי עליה. חלמתי להיות חלק מקבוצה שילדי יראו אותי ואני אותם ויחד נהיה יחידה שלא ניתנת לפרוק. וזה בא לידי ביטוי בכל כך הרבה מובנים…

בגלל פריצת דיסק שהייתה לי לפני כמה חודשים הבנות ובעיקר שני לא נותנות לי לסחוב כלום. לשני נתפס הצוואר בפארק החבלים אז אנחנו לא נותנים לה לסחוב, מתחשבים ועושים לה מסאג', כולם מתגייסים בעזרה עם רון ואלה מעסיקה אותו היטב בנסיעות. אלה מצבים מרגשים שאני מודה כל יום על כך שאני זוכה לראות את האחדות האכפתיות ושיתוף הפעולה בינהם. מרגש…

כתיבת תגובה