הגענו לבנסקו

כמה תובנות על התפתחות הטיולים…

אני זוכרת שעוד בגילאי ה 20 שלי כשיצאנו לטייל עם רכב היינו לוקחים מפות ענקיות , מסמנים עליהן את המסלול והייתה חלוקת תפקידים של נהג ונווט… אני זוכרת את העצבים של הנהג אם הנווט היה טועה בדרך והעצירות לניווט מחדש… זה היה כל כך מלא מתח ומתיש…

ב 5 השנים האחרונות שאנו מטיילים כל שנה עם הילדים חלה התפתחות מדהימה גם כן…. בהתחלה היינו עם gps ברכב באנגלית התפעול היה מסובך, לא היינו מודעים לטיב הכבישים ולפקקים, כל פעילות או מסעדה הייתה אקראית והיום בעידן האינטרנט החופשי עם וויז, Google maps , TripAdvisor הכל כל כך פשוט… שלא נדבר על הקבוצות בפייסבוק שתורמות מידע כל הזמן… איזה כיף שהתקדמנו כל כך!

אז כיוונו Google maps לכיוון שמונת הגשרים, הדרך מהממת, שדות של חמניות, הרים מיוערים ונוף מושלם. הטיול בשמונת הגשרים היה מאוד ידידותי, הגשרים עוברים מעל מפלים קטנים, המים צלולים, קרים ומוקפים בצוקים ואבנים ענקיות. והילדים נהנו לטפס ולשכשך את רגליהם במים.

ההתבגרות של הבנות מהממת אותי. השנה שני גילתה את החברות הטובה והכיף שיש להיות עם חברים, אני מרגישה שהיא מצפה ממני שאספק לה את אותו עניין, צחוק ואקטיביות אך לצערי אני כבר לא בת 14… אני זוכרת את עצמי שהייתי בגילה ואני כל כך מבינה אותה אך גם זוכרת את השקט שהיה לי תמיד בלהיות עם המשפחה ואת הקשר האמיץ עם אחיותי. קשר שהוא חזק עם היום בזכות התחושה הנפלאה והרגועה של להיות יחד. אני רואה את הקשר הזה גם בבנותי אך אולי זה לא הגיל שמעריכים את זה מספיק… אני בטוחה שזה עוד יקרה…

נסענו לבנסקו, עיירת סקי מוקפת הרים אך נותנת הרגשה שהגענו ל"גן סגור" הרבה חנויות סגורות, שומם בלילות ומאוד שקט…

אני גם קצת מרגישה עייפות מהטיול, האינטנסיביות אחרי שבוע מראה אותותיה ואני מרגישה צורך לנוח. אני מכירה את עצמי בטיולים מאין אלה, יש לי צורך במנוחה- לא לתכנן ולתת לספונטניות ולרצון הפנימי של העשייה לחזור אלי. לצערי אלה פערים שיש ביני לבין שחף, נראה לי שהוא מעולם לא מתעייף ורוצה לרוץ מפעילות לפעילות וגם שאני מאותתת לו על מנוחה הוא תוחם לי אותה בתכנון לדבר הבא. וכשאני מתכוונת למנוחה אני מתכוונת שלא לתכנן דבר וכשימאס לנוח אז נתכנן את הפעילות הבאה.. המנוחה היא במיינד לא בגוף.

בלילה ירד גשם וקמנו לבוקר אפרורי וגשום אז נחנו עד הצהריים ויצאנו מאוחר לשמורת הדובים המרקדים. למה מרקדים? זו שמורה שאספה אליה דובים שעברו התעללות על ידי צוענים שהיו מאלפים אותם על ידי הליכה על גחלים והשמעת מוזיקה כך נוצרה להם התנייה בין ריקוד למוזיקה וזה נראה כאילו הם רוקדים. בנוסף היו מובילים אותם על ידי חיבור נזם לאפם ובקיצור התעללות אמיתית. בשמורה סיפרו לנו על כל אחד מהדובים שנמצאים שם, על הדובים העיוורים, קטועי הרגלים, והדובים שנותרו במצב טוב למרות ההתעללות, הסיור היה מעניין ומלמד. בדיוק שסיימנו את הסיור התחיל גשם שוטף, רצנו לאוטו למחסה אך לא ויתרנו על מגלשת ההרים שנמצאת למרגלות הפארק. זו מגלשת הרים פתוחה שמקיפה את ההר ושיש שליטה עליה על ידי ברקסים ידניים, באופן מפתיע החלטנו שאני ושחף נהיה יחד והילדים כל זוג בנפרד. ביער השחור שהיינו לפני 5 שנים היו הרבה מגלשות כאלה שכולם מאוד נהנו מהם אך אני לא יכולתי לעלות כי הייתי בהריון עם רון והפעם סוף סוף אפשרתי לעצמי להתנסות. היה מעולה. פתחנו TripAdvisor והלכנו לאכול. היתרון של השימוש באפליקציה הוא שמגיעים למקומות מומלצים אך החיסרון הוא שלא מגיעים למקומות הקטנים והלא ממוחשבים. אז נסענו לכיוון המסעדה המומלצת ובסוף נכנסנו למסעדה מקומית ליד שהייתה מעולה!!! אוכל ביתי עשיר והפעם הראשונה גם לקחנו קינוח.

האוכל בבולגריה עד כה מעולה. יש סלט שדומה לסלט יווני שקוראים לו שופסק'ה סלט שמלווה כל ארוחה וכמובן שלכל דבר מוסיפים גבינה בולגרית מגורדת. יש גם קבבצ'ה שזה כמו קציצה טעימה ללא רוטב ונמכרת לפי יחידות. יש מרקים עם נקניקיות, בשר שעועית ובכלל בכל המסעדות המקומיות שאכלנו בהם עד כה מעולם לא התאכזבנו. יכול להיות שזו גם הקלות שאנו מתייחסים לאוכל, לא טעים תזמין משהו אחר, הכל כל כך זול…

חזרנו לחדר, הילדים ירדו לבריכה הקטנה בבית הדירות שאנו לנים בו, ובערב ראינו יחד את הסרט המסכה של ג'ים קארי, כולם ממש נהנו. עוד יתרון של הקידמה , המצאת הנטפליקס! היכולת לראות טלויזיה בכל מקום, לחבר מחשב לטלויזיה ולשבת יחד לצפות כמו בבית, להוריד סדרות… יש כאלה שיגידו שזה פוגם בטיול ובהתנתקות, אבל אני גמישה ורוצה לנצל את כל שהעולם מאפשר לי בלי לוותר על הביחד שלנו⁦❤️⁩

הבוקר יוצאים לרפטינג. אטרקציה שעוד לא עשינו עם הילדים. מעניין איך יגיבו😘