ורנה, סופיה וחוזרים הביתה…

מזל שהגענו לורנה… מיד שהגענו התאהבתי… בטיילת הרחבה, בבניה הנמוכה גם של המלונות, באוירה של בתי הקפה והמסעדות על החוף… בנוסף התגוררנו בבית דירות עם נוף משגע לים. אם לא היינו נוסעים לורנה הייתי בהרגשה שחופי בולגריה כולם בורגוס/אילת.בערב הראשון התמקמנו וירדנו לטיילת, בתי הקפה השוקקים, רחש גלי הים החנויות עם בגדי החוף… הכל היה לטעמי. וראיתי שגם הילדים מרגישים כמוני. כולם עשו את הטרמפולינות, אכלנו פיצה גרועה באחד מבתי הקפה וכולם היו מאושרים.לצערי קמנו לבוקר סגרירי וחששתי שהדמיון שלי מתפוגג ובמקום לשבת על החוף ולהתחרדן בשמש אמצא את עצמי עטופה במעיל בחדר… אך לשמחתי מזג האויר השתפר בהמשך היום. בגלל שאנו הולכים לישון מאוד מאוחר הילדים מתקשים להתעורר אז אני ושחף מנסים לנצל את הזמן לקפה אינטימי של בוקר ומתגנבים לקפה למטה בזמן שכולם עדיין ישנים.הקטע שממש מוזר בבולגריה זה שאין להם ארוחות בוקר ולפני השעה 12 הם מגישים רק קפה ובמקומות מיוחדים מאוד ניתן למצוא גם מאפים. מזל שעד שאנחנו מתארגנים לצאת מהבית כבר צהרים והילדות יכולות להרשות לעצמן לפתוח את הבוקר עם המבורגר או נקניקיה…ירדנו לחוף המהמם ולשמחתי אף אחד לא קיטר, כולם היו מאושרים מההחלטה, רון שיחק בחול שהוא כל-כך אוהב, כולם נכנסו לים חוץ ממני שממש קשה לי עם מי ים אבל לפחות לבשתי את בביקיני החדש שקניתי בדקטלון. זה מאורע מיוחד כי לא לבשתי ביקיני מאז הניתוח בתאילנד שהיה לפני 15 שנה. החלטתי שאני חייבת להתגבר על הבושה וחוסר הנוחות בשביל בנותי, איך הן ירגישו טוב עם גופן אם יראו שאני מתביישת או לא מרגישה נוח. אז החלטתי להתאמץ ולהתגאות במה שיש.המחירים בורנה תואמים לעיירת נופש עלות המזון יקרה, הם גובים יותר מ30 לבה לכיסאות ושמשיות על הים, שחף ששותה בדר"כ אספרסו כפול משלם כאילו הזמין פעמיים קפה… החלק הזה די מבאס אך הוא שולי לעומת האווירה ותמיד אפשר לחסוך אם מחליטים לאכול בדוכנים במקום במסעדה. יש להם שם קרפ ענק וטעים במיוחד ומשולשי פיצה ענקיים עם כל התוספות שרק אפשר לחלום עליהם. בערב השני הגענו לאזור בטיילת שבו יש מיני לונה פארק עם גלגל ענק, מכוניות מתנגשות, עשרות דוכנים עם חיקויים איכותיים של מותגים ובעיקר אוירה של מסיבה אחת גדולה. שחף לא אהב את הצפיפות אבל בשבילי הצפיפות, המוזיקה, והאורות הצבעוניים משרים אוירה של שמחה. הוא גם היה מתוח מהפחד מכייסים דבר שאותי לא מטריד בכלל, אף פעם… אני תמיד חושבת שהפחד שמשהו רע יקרה פוגע בהנאה והסיכוי שהוא יקרה כל כך קטן כך שאני מעדיפה לא לפחד ואם יקרה נתמודד… כמובן שלפעול במשנה זהירות ולא לקחת איתי את הדברים שחשובים לי באמת… סיכון מושכל…יום למחרת היינו צריכים כבר לצאת לכיוון סופיה ולהחזיר את הרכב. התכנון היה לעבור במוזאון הפתוח ומשם להמשיך אך בגלל קוצר הזמן וכניסתינו לסוף שבוע נאלצנו להגיע עד 6 בערב ובכל זאת יש נסיעה של 6 שעות…. אז נסענו כמעט רצוף… נסיעה באמת מתישה ולילדים כבר נהיתה צורה של מסך ונטפליקס בעיקר. בטיול הזה לא הצלחתי להגיע לאיזון עם השליטה של הילדים במסכים. אומנם כשאנחנו בפעילות או באוכל הם באמת שמים את הטלפונים בצד, אך מכיוון שיש הרבה זמן נסיעות וזמן בית יוצא שהם המון במסכים כולל הקטנים ורון. כשאנו חוזרים לחדר לרוב מאוחר, אני נרדמת די מהר ומסתבר שהגדולות ממשיכות בטלפונים עד השעות הקטנות של הלילה. נראה לי שקצת איבדתי שליטה… שחף מקבל את זה הרבה יותר קל ממני, הרי הוא מכור בעצמו… ובכל רגע שיש הוא משחק או קורא איזה כתבה גם כשאנחנו נמצאים עם הילדים. קשה לו רק להסתכל עליהם בלי לעשות כלום אז יכול להיות שבגלל זה הוא כל כך מבין אותם. בשבילי החוסר תקשורת שכל אחד שקוע בעצמו מאוד מפריע לי ואני חושבת שחשוב לדעת להשתעמם לפעמים ולבהות במישהו שנהנה זה בסדר גמור…היום נסענו למוזיאון המדע לילדים בסופיה, המקום מקסים ומאוד ידידותי ומעניין. זו הפעם הראשונה שהיינו במשהו שהוא מיוחד בשביל אלה ורון. רון זרח וממש לא רצה ללכת, הרגשתי שהמשחק כל כך חסר לו, כבר אמרתי שהוא היה מושפע מהגדולות ולכן היה די הרבה במסכים כך בשבילו במיוחד זה היה תענוג גדול⁦❤️⁩ משם המשכנו לקניות בדקטלון, אומנם היינו בדקטלון בורנה אך בסופיה הוא הרבה יותר גדול ומשתלם. מצאנו נעלי ספורט מצויינות לכולם כולל נעלי כדורעף לשחף, נעלי כדורסל למאיה ונעלי כדורגל לאלה ונעלי סניקרס לי ולרון, כל הקנייה הסתכמה ב 500 שח… ממש שווה!!!משם המשכנו ברגל כ 20 דקות לקניון רינג ונתנו לילדים לקפץ קצת בטרמפולינות, שהיו הרבה פחות טובות מהארץ…למאיה יש יום הולדת ב 20.8 אז החלטנו לחגוג לה כל יום עד שיגיע תאריך יום ההולדת, ביום הראשון זה היה במסעדת happy המצוינת בסופיה, ובקניון קינחנו בפיצת שוקולד.את יומנו האחרון בסופיה סיימנו ב free tour של אוכל מקומי, הסיור היה מצויין וסיפר על ההשפעות של ההיסטוריה על האוכל המקומי, ביקרנו בבר יינות, מרתף אוכל מקומי, מסעדה טבעונית, חווינו את היוגורט שכל כך מפורסם כאן, היה מעניין ומעשיר מאוד. כדי שלא יהיה לנו חסך בערב ביקרנו בקניון פרדייס, קנינו מזוודה כדי שיהיה מקום לכל הקניות וחזרנו לחדר להתארגן…תמיד היום האחרון לחוץ יותר, וכולם מרגישים שהם רוצים לחזור כבר… האווירה נהיית של חוסר סבלנות ולאט לאט מתחילים להתחבר חזרה הביתה, יוצרים קשר עם חברים מהבית, מעדכנים יומנים, מתחילים סידורים…הטיסה הייתה אמורה להיות ב 6 בבוקר כך שהיינו אמורים לקום בשתיים וחצי כדי להיות בשדה בשלוש… אני ושחף לא ישנו כל הלילה מהפחד שנפספס את הטיסה, וגם את הילדים היה קשה להעיר… לצערנו ברגע האחרון היה עיכוב של 3 וחצי שעות בטיסה, כך שעדיין לא המראנו ואנחנו הרוגים מעייפות…אז כמה מילים לסיכום הטיול:הכי כיף להיות כולנו יחד, החוסר נפרדות נותן זמן להקשבה, לשיחות ולהרבה אהבה והתקרבות💓💓💓הילדות הגדולות שלי ממש גדולות וזקוקות ליותר אקסטרים מה שאומר שאולי אנו זקוקים לפיצול מידי פעם כדי שיממשו את הרצונות שלהן.היחס בין הנסיעות לאטרקציות היה צריך להיות קטן יותר. היו מקומות שהנסיעה אליהם הייתה ארוכה מידי כמו לרודולפי ולבנסקו והפעילויות שם היו מעטות מידי יחסית לנסיעה.המסכים זה בעיה אמיתית שצריך לחשוב מראש על החוקים לגביהם. אומנם החוקים נבנו תוך כדי אך אולי היינו יכולים להיות יעילים יותר אם היינו חושבים על כך מראש.אני מוקירה תודה על ההזדמנות שניתנה לנו לנסוע כל שנה, לחגוג בת מצווה למאיה ולהיות יחד זמן כה משמעותי. אני חושבת שהרווח הנפשי ומצבור החוויות המשותפות שווה כל מחיר שבעולם. זכיתי בבעל תומך, שאפשר לכיף איתו, לסמוך עליו ושהוא שותף אמיתי ובילדים רגישים חכמים ואכפתיים זה לזה. היחס שלהם אחד לשני ,האכפתיות והאחדות ביניהם ריגשו אותי מאוד בטיול הזה.מאחלת לנו עוד הרבה טיולים, חוויות אוהבות משותפות גם בשנה הבאה🥰