פורטוגל, ליסבון ואהבתי לים…

אנחנו בפורטוגל!!! 
אחרי הרבה חששות הגענו לפורטוגל. כמה ימים לפני שהזמנו כרטיס טיסה ראינו הודעה בעיתונות שפורטוגל סגרה את שעריה לישראלים😨
אחרי בירורים ומעקב בכל קבוצות הפייסבוק האפשריות הבנו שכנראה מדובר על קשיים שישראל מערימה ולא פורטוגל. אבל אין כמו מראה עיניים. ליתר ביטחון החלטנו להשאר באיטליה שבועיים כדי שהמעבר יהיה חלק. עשינו בדיקת קורונה בורונה (22 יורו לאדם) לא pcr. 
גם הנתון הזה הפתיע מאוד. מבחינת האירופאים ההבדל בין pcr לבדיקה רגילה הוא רק בתוקף השעות.
 pcr 72 שעות (60 יורו לאדם
בדיקה רגילה 48 שעות. 
אז מסתבר שרק ישראל דורשת את הבדיקה היוקרתית. 
והכי מפתיע, בשדה התעופה באיטליה בדקו את הבדיקות קורונה שעשינו וזהו! 
בפורטוגל בכלל לא בדקו. לא החתמת דרכון ולא בדיקות. 
באירופה סומכים אחד על השני, אם בדקו קורונה באיטליה אין סיבה לבדוק שוב בפורטוגל. ממש פשוט. 
השקט הנפשי בלסמוך אחד על השני, כי אנחנו יחד-איחוד אירופי הוא משמעותי לתפיסת העולם. ביטחון הוא משהו שמאוד חסר לי בתקופה האחרונה- ביטחון שאף אחד לא ירמה, שמילה זה מילה, מידע הוא מידע מהימן.
ביטחון הוא הבסיס ליחסים תקינים גם אם לעיתים יש טעויות. 
הגענו לליסבון. עיר שוקקת חיים ואירופאית. אך האנשים נראים אחרת. בצפון איטליה כל האנשים התלבשו באופן מוקפד ופה יש יותר מגוון, מרגיש כאילו אנחנו בפרסומת של בנטון🤷🙅🏾🙅‍♂️🙅🏼 
העיר מחולקת לרובעים וכל יום אנו משתדלים לראות רובע אחר. כשהולכים עד סוף המדרחוב מגיעים לכיכר עם פסלי ענק ונהר רחב ידיים עם גשר מיתרים במרכזו-גשר ואסקו דה גאמה. המראה עוצר נשימה. 
כבר הרבה פעמים הגעתי למסקנה שכדי שארגיש נופש אני זקוקה למים. אגם, ים נחל... 
כל מה שקשור למים נותן לי רוגע ושלווה. כאילו הריאות שלי מכפילות את עצמם ויש לי הרבה יותר אויר. פורטוגל הרבה יותר זולה מאיטליה אך גם יש דברים יקרים יותר. 
המגורים בהחלט יותר זולים ואנחנו ממש במרכז. בנתיים המסעדות יחסית יקרות והאוכל ממש לא משהו. גם הקפה ההפוך של הבוקר לא משביע רצון... אבל הנוף מפצה על הכל... 
כל יום בטיול הנוף יותר יפה מקודמו, מבצרים בלב ים, גשר מיתרים עצום, תצפיות אין ספור ובעיקר מצב רוח טוב. נגנים ברחובות, הפורטוגזית מתגלגלת על הלשון, ומזג אויר הכי נעים שיש. 
יום אחרי שנחתנו חל יום ההולדת 16 של שני. אני חייבת להודות שאני לא אדם של חגיגות גרנדיוזיות ועבורי הפשטות היא ערך לחיים. אלי תמיד אמר לי "אדם עשיר הוא אדם שיש לו את כל מה שהוא צריך" והוא תמיד הבחין בין צריך לרוצה... ההבחנה הזו מושרשת בי ואני פעמים רבות נמצאת בדילמה ערכית שלעיתים מקשה על חיי. לדוגמא: אני צריכה רכב שיקח אותי ממקום למקום. אם כך למה אני רוצה ג'יפ או רכב יותר מפנק? זה כבר לא צורך אלה רצון... 
אני צריכה חולצה, אז למה אני רוצה חולצה ממותגת? 
כמובן שלעתים מתווספת לזה רציונליזציה כמו איכות, נוחות וכו'... אבל ברגע שהשאלה נשאלת הדיון הפנימי מתקיים. בנוסף גדלתי על ברכי החולצה הכחולה ומתווספת לזה תרבות הצריכה וזה יוצר בתוכי דיסוננס נצחי. 
אז איך זה מתקשר ליום ההולדת של שני? בכל השנה האחרונה שני מדברת על sweet sixteen מפואר שרק מלשמוע על הארגונים אני נכנסת לחרדה. אלי לימד אותי לא לעצור מחשבות אז נתתי לה את האפשרות לחלום ולדמיין וראיתי את הניצוץ בעיניה החולמות והיצר האמהי שלי השתוקק להגשים לה כל משאלה.. וילה עם בריכה, קטרינג, שמלה מפוארת... 
כשהרציונל התחיל לעבוד שוחחתי עם שני והגדרתי לה את האילוצים.  כמובן שהיא הייתה מאוכזבת וכעסה על התנפצות החלום אך השארתי גם דלת פתוחה ועצמאית להגשמת החלום בעצמה ואני אתמוך קלות... 
היא עבדה יפה בקיץ בקייטנה והרוויחה שכר יפה. כך שאם היא תרצה מאוד יש לה אפשרות לממן מכספה.. אם זה משתלם לה כמובן... 
בסוף אנחנו בפורטוגל וכל הפנטזיה נזנחה. אני כאמא תמיד מחפשת לראות את ניצוץ האושר בעינהם של ילדי וקיוויתי שאצליח להצית את הניצוץ גם הפעם. 
מאיה קנתה לשני מספר מתנות קטנות, רון ואלה קנו סינר רקום, ואנחנו ניסינו לאלתר עוגה..
אבל התכנון העיקרי היה מסעדת משלן במתחם אקספו שהוא האזור מרכזי שכל המוטיבים בו הם של ים ויש בו קניון וטיילת מקסימה שנקראת "טיילת האומות".
החלטנו לחגוג במסעדת משלן שנקראת 50 seconds
בגלל שהיא ממוקמת במגדל כל כך גבוה שלוקח 50 שניות להגיע למסעדה. הייתה ארוחה מפנקת, מופלאה ויקרה. אך לשני (וגם לשאר הילדים) היה את הניצוץ בעיניים שזה מבחינתי שווה ה-כ-ל.
מדהים איך לכל אחד יש את הניצוץ שלו. 
שני אוהבת good time יוקרה, קניות, אוכל טוב, ילדים צוחקים. 
מאיה אוהבת חוויות ואתגרים, קורקינט חשמלי, טיפוס, אתגרי ספורט וקסם של דמיון. 
אלה אוהבת ספורט, מותגים, מיחשוב ולהיות במרכז העניינים.
ורון בגלל גילו המון דברים גורמים לניצוץ לזהור... חיבוקים, אהבה, ממתקים , משחקי מחשב משותפים, ים והרבה דמיון. 
ההתלהבות היא באמת עניין של גיל. בדרכ היא דועכת עם הגיל וקשה לנו להתלהב ולצחוק מכל דבר. 
רון נתן הגדרה מצויינת לשחף "אבא הוא לא טיפוס נלהב... רק אם יש דברים ממש מלהיבים הוא קצת נלהב" מדהים איך ילדים מסתכלים, בוחנים ומאבחנים כל תגובה שלנו. אני רוצה להשאר נלהבת, סקרנית, עם רצון לעוף פיזית ומחשבתית, חיים פעם אחת ואני בהחלט רוצה לנצל כל רגע שניתן לי. 
לפני שהחלטנו לטוס היינו בהרבה התלבטויות. אני הרגשתי חנוקה עם הבידודים וההגבלות ושחף חשש לבריאותי במידה ונטוס. 
אני הייתי נחרצת בדעתי, שאם נגזר על למות אני מעדיפה שזה יהיה באמצע חוויה, מוקפת במשפחה ולדעת שביליתי כל רגע בחיי. אני לא רוצה ומוכנה לחיות בפחד "להנאות צריך לדאוג, הצרות באות מעצמן" עוד משפט של אלי שמלווה אותי בכל צומת דרכים. ואני משתדלת לדאוג להנאות ולנצל את החיים במקסימום. 
על אף שאנו מבלים והקורונה בקושי מורגשת כאן ,תו ירוק קיים רק בסופי שבוע ובמקומות סגורים. כל השאר כרגיל.

קשה לי להתנתק מהארץ ואני עוקבת אחרי החדשות וקשה לי. קשה לי לחזור ולחיות חיים מוגבלים וחרדים מבידודים ומחלות. אולי זו תמימות אבל בא לי להתנתק מכל זה... ולא בא לי לחזור. 
שחף כנראה יחזור לעבוד אבל אני מעדיפה להשאר פה עם הילדים עד שהדברים בארץ קצת ירגעו...

בתקופה האחרונה אני שומעת על המון ישראלים שמחפשים מקום לעבור אליו והחלטתי לבדוק את האופציות ומסתבר שהן אפשרויות מסקרנות אך לא זולות בכלל. 
רוב הזרים שבאים ממדינות מפותחות מתמקמים באזורים היוקרתיים ושולחים את הילדים לבתי ספר בינלאומיים כך שהעלויות הן רבות אבל גם התמורה היא גבוה. 
בתי הספר הבינלאומיים הם עד 16.00 , מכילים כיתות קטנות עד 20 ילד, ויש בהם מתקנים כמו בריכות שחיה, מגרשי ספורט, מעבדות מחשוב והשפה המדוברת היא אנגלית כך שהערך המוסף הוא בהחלט גבוה. והתשלום בהתאם, 1200 יורו לחודש בממוצע. 
לעומת זאת בתי הספר הציבוריים הם חינם לגמרי. כל הציוד נרכש על ידי בית הספר והשפה היא פורטוגזית. גם בתי הספר האלה עד 16.00 והם נחשבים טובים.
גם השכירות לא זולה באזורים היוקרתיים.. בין 2000-3000 יורו בחודש... 
אבל שאר ההוצאות מאוד זולות, סופר שבדרכ כל קניה עולה בישראל 700 שח עולה פה חצי. דלק, רכב, חשבונות הכל מאוד זול והחוגים כמעט כולם כבר כלולים בבתי הספר. 
על אף ההוצאות הגדולות על חינוך לדיור עדיין בארץ משלמים יותר... וזה בהחלט מפתה אולי לבחון את הדברים... 
אתמול היינו ברובע בלאם הציורי, במנזר ז'רונימוש ובמגדל בלם שזו טירה קסומה בתוך המים.
לקחנו take away ממאפיה מפורסמת וישבנו הפיקניק בפארק קסום. 
האזור מושלם! מדשאות, ים, פסלי ענק, כנסיות מפוארות והאטרקציה היומית הייתה טיול בקורקינטים בין האתרים עד מגדל בלם שהוא מסמליה של ליסבון.בכל ליסבון יש מסלולים יעודיים לקורקינטים ואופניים כך שההתנהלות ממש נוחה ובטוחה יחסית והילדים ממש עפים על הרעיון, בעיקר שהם עייפים😆. 
רון שראה את מגדל בלם לא התאפק שראה את כל הקסם של המגדל הציורי הים והחול ופשוט נכנס... הוא היה כל כך נלהב עם הדמיון והכיף שהוא שקע בעולמו ונרטב לגמרי... רק שלא היו לי בגדי החלפה🙄

בתוך כל החופש הזה אנחנו עושים גם ימי לימוד מרוכזים כדי שהילדים לא יפסידו יותר מידי ולהפתעתי הם משתפים פעולה ברצון.אז היום היה יום למידה עד הצהרים וגם שחף עבד ואחכ יצאנו לטיול של free tour ברובע באירו אלטו שהיא על ההר ויש בה בתי קפה קסומים. הילדים מצאו בית קפה לקורנפלקס מושקע והם היו מאושרים. 
אני יכולה להמשיך לתאר עוד המון אבל הכי טוב פשוט להסתכל בתמונות....