דרום פורטוגל- נסגרת דלת, נפתח חלון..

קצת לפני שיצאנו מלסבון היו לשחף עוד כמה ימי עבודה ואני והילדים הלכנו לאקווריום של ליסבון שהיה ממש שווה. הכי כיף שהילדים גדולים ומעורבים אז הם גם המנווטים. שני ישר הוציאה גוגל מפס, וצעדנו לאוטובוס. אלה ספרה תחנות וכולנו היינו שותפים להגיע ליעד. האקווריום היה מהנה וקסום והיו שם רגעים קסומים עם הילדים. מאיה שאוהבת שקט למחשבה רצתה לבהות באקווריום ורון שהוא הצעיר שבחבורה ושעמם לו מהישיבה הממושכת החליט לחקות את הדגים בפנטומימה וכך הוא בידר את כולנו😉.
באחד החדרים היה מיצג וידאו ב 360. החדר היה חשוך ולא ידענו למה לצפות וברגע שההקרנה התחילה נשכבנו כולנו על השטיח אחד על ברכי השני לצפיה משותפת. 
כשאני חווה רגעים כאלה, איך כל אחד מוצא את מקומו ואנחנו מסתדרים כמו פזל לפי הצרכים של האחר אני מבינה שקורה בנינו משהו טוב. 
בחזרה קבענו עם שחף בשוק time out שזה שוק אוכל עם אוירה של בר ובו דוכני אוכל מסוגים שונים. האמת די דומה ל"שרונה" תל אביב והיה סיום מוצלח ליום. 
השבוע שחף בחופשה בעקבות החגים אז לקחנו רכב ויצאנו מלסבון. הלילה הבא היה בעיירה קסומה בשם סינטרה. סינטרה היא עיירה בין הרים וארמונות. קראתי שמארמונותיה לקחו את ההשראה לארמונות סרטי דיסני ואכן זה באמת היה קסום. בעיר יש סמטאות קסומות שבראשיהם מצויים ארמונות מרשימים והכל מסביב מיוער וירוק. באמת חוויה מיוחדת. לצערי שני ואלה לא הצטרפו אלינו לארמון כי זה היה יום כיפור בארץ והן החליטו לצום ואנחנו זכינו לארוחה מפנקת של שני. כל הכבוד על המשמעת של שתיהן שהחזיקו עד הסוף! 
במהלך הטיול פגשנו כמה משפחות במצבינו ומדהים כמה מהר ישראלים מתחברים בחול. אולי זה בגלל החוויה המשותפת, אולי זה בגלל הסגנון של האנשים שבוחרים לטייל באותו אופן אבל בכל הטיולים שלנו תמיד אנו מכירים משפחות ומתחברחם אליהם בקלות. יוצרים שיחה ומשם הכל פתוח, לתכנן יחד, לשבת לקפה, הילדים משחקים כאילו תמיד הכרנו... 
אחרי יומיים בסינטרה המשכנו למקום קסום שהוא צוק מעל האוקיינוס עם נוף מדהים, כבר ציינתי בעבר כמה אני אוהבת את הים... 
אומנם הים מפחיד אותי ולעיתים נדירות אני נכנסת אליו, אך גם הוא מושך אותי ביופיו ובעוצמתו ולמראהו נעתקת נשמתי. 
משם המשכנו לקשקאיש, שזו עיר שנחשבת אחת היוקרתית, בתי הספר הבינלאומיים סמוכים אליה והיא שוכנת לחוף ים ונראית מקום שכיף לגור בו. בהמשך אספר על בתי הספר באזור שבקרתי בהם שזו חוויה בפני עצמה... 
לשחף יש בת דודה רחוקה שגרה בפורטוגל אז קבענו איתה ארוחת ערב במסעדה סינית אכול כפי יכולתך והבנות חגגו! 
משם נסענו למקום שנקרא אבורה שזו עיר עתיקה ודי משעממת. לפעמים מה שמומלץ לא מתאים לנו... 
בבוקר המשכנו חוף הדרומי של פורטוגל, אזור לאגוס. הדרך כבר נראתה שונה ביופיה, יותר אפור, פחות ירוק אך כשהגענו הים שוב פגש אותנו במלא עוצמתו וכשסיירנו באזור בחרנו להתמקם בעיירה חמודה שנקראת פרייה דה קונוורטו עם חוף מהמם בין צוקים. מכיוון שזו עיירת נופש לקחנו דירה עם בריכה שזה מדהים לילדים במיוחד עם מזג האויר שיש כאן... 
האזור מיוחד בחופים היפים שלו שזכו לציון כאחד החופים היפים באירופה. אז נסענו לחופים המדהימים ליד לאגוס, ולקחנו סירת מנוע בקונווקטו שעשתה סיור בין החופים הנסתרים והמערות שיש מסביב לחוף והיה ממש מדהים.

ככל שעובר הזמן אני מנסה לחפש אפשרויות מגורים וחינוך לילדים לאורך זמן.
בקרתי בבתי ספר פרטיים בפורטוגל ואין ספק שזה עולם אחר ממה שאנחנו רגילים. כיתות עד 20 ילדים, תומכת הוראה בכל כיתה ובכל שכבות הגיל, מרחבים שאצלנו רק אפשר לחלום עליהם.הכיתות הן open space גדול. יש לוחות חכמים בכל כיתה אך אפשר לכתוב על כל קיר או ארון לבן כי הכל מחיק. בתוך הכיתות יש מרחב אישי אקוסטי עם אוזניות למניעת רעש, סגנונות ישיבה שונים והכל שקט ורגוע. נכון שזה רק למראית עין ועדיין לא מדובר על איכות אבל יש קשר בין הדברים. במקום כל כך אסתטי ומותאם לצרכים של כל ילד חייבת להיות איכות.
אז איך רואים איכות חינוכית? 
מספר תלמידים קטן, צוות גדול ואיכותי, דובר אנגלית כאשר הצוות החינוכי ההורה והתלמיד יושבים יחד ובונים תוכנית לתכנון העתיד. מה היית רוצה להיות שתהיה גדול? באיזה מקצועות צריך להשקיע כדי להשיג את היעד? למידה מבוססת פרוייקטים בתחומים שונים עם מלווה לכל תחום. הילדים מסיימים ללמוד ב 16.00 אך בית הספר פתוח עד 18.30 בשביל הילדים. לעבודות משותפות, מפגשים, שיעורי תגבור כל אחד לפי צרכיו ורצונו. 
האוירה מדהימה והתרבות הלימודית מורגשת בכל פינה. חלום. 
כמה עולה החלום? לא מעט! -1500-1000 יורו בחודש. אך זה כולל הכל, אוכל, חוגים שיעורים פרטיים... 
כמה אתם מוציאים על הילדים בישראל? ומה אתם מקבלים בתמורה? 
 
מכיוון שאני במערכת החינוך אז ברור לי שזה הכיוון שמערכת החינוך שואפת אליה אבל כרגע זה רחוק מלהיות בהשג יד. 

אני רוצה לדבר על חינוך בכמה מישורים.
סביבת למידה והמרחב הפיזי.
כיתות בישראל מונות מקסימום 34 ילדים. אך האם הכיתות מותאמות במובן הפיזי למספר זה של ילדים? או שכל תזוזה שלהם פוגעת במישהו אחר. 
הרבה פעמים מדברים על האם מורה אחת יכולה להשתלט על כל כך הרבה ילדים? אני חושבת שמורה טובה בהחלט יכולה. אך האם היא יכולה לאפשר גמישות פיזית ופדגוגית במרחב כל כך צפוף? 
האם יש לילדים גמישות מחשבתית ופיזית במרחב כל כך קטן? 
האם המלחמה על כל פיסת שטח היא לא הסיפור של המדינה שלנו במובן הרחב של המילה והיא גולשת לבתי הספר ולכיתות. 
ילד שנלחם על מקום הרבה פחות פנוי ללמידה. בנוסף יש את הנושא האקוסטי. ככל שיש יותר ילדים במרחב קטן יש יותר רעש, נלחמים על תשומת הלב של המורה או של חבריהם ובכך מתפתחת תרבות הצעקות, הדחיפות והלוחמנית שכך כך אופיינית לנו הישראלים. 

כרגע עם כל ההגבלות והבידודים לא מתאים לי לחזור לארץ ואולי זו גם הזדמנות. בזכות החלת מהעבודה, האפשרויות עבודה מרחוק והבידודים הרבים בכיתות של הילדים אני רואה הזדמנות. 
הזדמנות לנסות חיים במקום אחר, לאפשר לילדים שלי חיים רגועים יותר להתחזק באנגלית ואולי ללמוד שפה אחרת... 

ומה הילדים שלי אומרים על כל זה? 
היה לי עצוב לשמוע שמאיה אומרת שאין לה כל כך בשביל מה לחזור... הקשר החברתי היום בעיקר דרך מסכים והיא טוענת שיכולה לשמור על זה גם מרחוק והיא תשמח להפתח להתנסויות חדשות והיא לא פוחדת מהקושי. גם אלה ורון זורמים עם הרעיון אומנם אלה מסייגת את זה בגעגועים לחברה הטובה רוני. 
ורון אומר שהוא מסתפק באהבה שלי❤️
הבעיה העיקרית היא שני, שנמצאת בכיתה יא והיא בעיצומן של הבגרויות ותתקשה בלמידה בשפה האנגלית בזמן כה קריטי ולכן כנראה תאלץ לחזור. מזל שיש לנו משפחה תומכת בארץ שתוכל לתמוך בה והיא ואנחנו נפגש בכל הזדמנות. אומנם זו התבגרות מוקדמת אבל גם לה יכולים להפתח עולמות חדשים ועצמאים. ואנחנו כאן תמיד גם מרחוק, גדלנו אותה לתפארת ילדה בוגרת , עצמאית ואחראית ואני סומכת עליה והיא אף פעם לא לבד. 
בדרך כלל הדמיון יותר מפחיד מהמציאות ואני מאמינה בטוב, והיכולת של האדם להתמודד במצבים שונים ולצמוח.
לפעמים נסגרת דלת ונפתח חלון. 
בנתיים בודקים, פתאום העולם פתוח, אפשר לבחור איפה לגור, ללמוד ולעבוד מכל מקום בעולם...
הכל עניין של זוית ראיה... 
הכל לטובה❤️