ההחלטה לנסוע לנופש השנה, הייתה החלטה קשה. איך אפשר לנסוע בזמן מלחמה? איך אפשר לנסוע שיש עדיין חטופים? מותר לצחוק? להנות?
נכון שאנחנו גרים במדריד אבל הלב בישראל, תמיד בישראל.
הלב כואב אבל אני כבר יודעת שזמן שעובר לא חוזר, החיים קצרים ומי יודע מה צופן העתיד…
וזו הזדמנות… שני סיימה את המכינה והיא לפני הגיוס, אבא שלי נפטר אז הנסיעות לארץ והדאגה פחתו, אז אם לא עכשיו, אז מתי?
אחרי הרבה התלבטויות החלטנו לנסוע לטיול קיץ שלנו.
קובה? למה קובה?עד לפני חודשיים הרגשתי שאני לא יכולה לתכנן טיול, אבא שלי היה חולה, היו המון נסיעות לארץ והמצב במדינה העיק עלי. כשאבא שלי נפטר במאי הרגשתי שאני צריכה אויר, להתנתק לנשום. רציתי משהו רחוק לברוח מהכל וישר חשבתי על המזרח, כמה אני אוהבת את המזרח. הרוגע השלווה, הפשטות… התחלתי לחפש טיסות וגיליתי שהמחירים בשמיים במיוחד ממדריד והתעצבתי…
אנחנו משפחה גדולה, מחיר כרטיסי הטיסה הוא קריטי עבורנו… המשכתי לחפש ובזכות נסיעת עבודה לניו יורק שעלתה לי 400 יורו ממדריד הבנתי כנראה שאני לא בכיוון הנכון וכדאי לי לחפש לכיוון יבשת אמריקה ואכן זו היה שינוי מחשבתי משמעותי. מדהים איך לפעמים אנחנו מקובעים על כיוון מסוים ולא טורחים לבדוק דברים אחרים. התרגשתי מהגילוי והתחלתי לחפש טיסות ליבשת בקדחנות, כל המדינות היו אופציונליות ואז גיליתי את קובה!
התמונות של הטבע, המכוניות הישנות, המוזיקה והריקודים הלהיבו אותי, הרגשתי שזה אולי הניתוק שאני צריכה. שלחתי בקבוצה המשפחתית ולשמחתי הייתה התלהבות, הוספנו טיסה קצרה לקנקון לקינוח והנה, יש טיול !
אז אחרי 9 שעות טיסה הגענו לטבע המטורף, למכוניות העתיקות ולמדינה שקפאה בזמן. ההתרגשות בעיצומה. רק פרט קטן שהתווסף לקראת העליה למטוס קצת הגביר את החששות, יש תקלה. אין מים בהוואנה. אין מים בהוואנה???? איך מסתדרים? מסתבר שיש לאנשים מכליות שניתן לקנות באופן פרטי אז נרגענו. למרות שצריכים להשתמש בצמצום זה נראה פתיר. ומים לשתיה? בכל מקרה קונים בסופר.
אז כבר אחרי יום הספקנו לנסוע במכונית עתיקה שהזכירה לי את הסימקה הצהובה שהייתה לנו כשהייתי ילדה, אנחנו ישנים בקאסה שזה בית של אנשים שקבלו אישור מהממשלה להשכיר חדרים לתיירים אז התחלנו להרגיש את האוירה והוויב הכללי. אחרי יום בקאסה וגט לג מטורף לקחנו סיור בעיר במכונית עתיקה שנראית כאילו נלקחה מהסרט של ברבי. בשמורת טבע חלומית שתינו פינה קולדה שהגיעה בתוך אננס, הפינקולדה הכי טעימה שטעמתי בחיים. הסחרור מהאלכוהול הגיע קצת אח"כ.
בקרנו בעיר העתיקה עם האומנות, המוזיקה והצבעוניות המדבקת. המוזיקה עושה לי את זה, איך שאני שומעת את המוזיקה הגוף שלי מתחיל לזוז באופן בלתי רצוני. באזשהו שלב הבנתי שהילדים מקיפים אותי מהמבוכה של האמא שמרקדת ברחובות אך היו גם רגעים שראיתי גם אותם נדבקים בריקוד.
כמה אני אוהבת לטייל כמשפחה, יש לנו את הקצב שלנו. עם התלונות, הביקורות, ההערות, הצחוקים, הזיכרונות, אני מקבלת הכל באהבה , זה שלנו. כל החבילה. אני מרגישה שברגע שיצאנו לטיול כולנו מתנתקים, מסירים את המסכות, הטלפונים, התקשורת וכל מה שמונע מאיתנו להיות יחד ביומיום ויש מיד תחושה של אחדות. הייתי בטוחה שבגילאים שלהן הן כבר לא ירצו לטייל עם ההורים או לפחות ירצו שזה יהיה קצר אבל לשמחתי הן ממש זורמות, מרוצות וכנראה אוהבות את הביחד כמוני. זכיתי.
כשהחלטתי לכתוב גם בטיול הזה הבנות ממש שמחו. הופתעתי. חשבתי שהחשיפה תביך אותן. אז שאלתי, למה זה משמח אתכן? הם אמרו שדרך הבלוג הן מכירות אותי יותר, יודעות מה אני חושבת וחווה וזה נשמר אצלהן כתוב והן יכולות לחזור לחוויות ולרגשות מתי שהן ירצו. ריגש אותי לדעת שכך הן מרגישות הרי יש להן חלק משמעותי בבלוג הזה.
היום אנחנו עוברים לויניאלס. לקחנו מונית מקומית פרטית, נעצור בדרך במפל סורואה ונתארח בבית של גלאדיס. חוויה לדבר עם המקומיים, לשמוע על חווית המגורים שלהם, לאכול את האוכל שהם אוכלים ולשתות את הקפה המעולה שמגיע ישירות מפולי הקפה המקומיים. בגלל חוסרים של מוצרי בסיס כל פעם אוכלים מה שיש, פירות טרופיים, לפעמים ביצים, או עוף מה שיש זמין באותו היום. נכון שזה דורש גמישות אבל זה חלק מהחוויה. בתכנון הטיול עוזר לנו מקומי בשם פרפקטו שיצרנו איתו קשר דרך המלצות של מטיילים ישראלים עוד לפני שהגענו והוא עוזר לנו בארגון של הטיול מוניות, לינה, בילויים וכל מה שנבקש. כיף שיש מישהו כזה להעזר בו.
הילדים שלי כבר יודעים לטייל כמוצ'ילרים זה מרגש אותי שהם עושים את המעברים בקלות. ביומיום הם יודעים להיות הכי מפונפנים, בתי ספר פרטיים, מותגים, טיפוח וכו' אך ברגע שמטיילים הם יודעים להתגמש ולהסתדר בכל מצב.
אז אנחנו רק בתחילת הטיול וסקרנים לחוויות מויניאלס. נמשיך לעדכן.
משפחת צאיג מטיילת בעולם 