מחבר יפעת צאיג

אז איך משתחררים? פשוט לא עושים כלום… הבטלה משחררת…

היום לקחתי את הרכב בהתרגשות גדולה ועם הרבה חששות…

הגעתי במונית למרכז השכרה ובדיוק שיצאתי משם והתחלתי לנסוע נגמרה לי חבילת האינטרנט וכמו בחורה של שנות האלפיים בלי וויז או גוגל מפס אני אבודה…

הוצאתי מפות אך ממש לא הצלחתי להבין מהם כלום, בלק אאוט מוחלט… אז פשוט עצרתי ולמזלי היה קיוסק שמכר סים זר.. קניתי, אך שוב עם המזל שלי הוא לא עבד. הפעם הייתי חכמה יותר ולא הסכמתי להתפנות מהחנות עד שהאינטרנט ישוב לחיים… בסוף זה עבד והגעתי בשלום עם המיניבוס לדירה🤣 רכב ל 6 אנשים שיכול להכיל גם מזוודות ממש נראה כמו מיניבוס וההתנהלות איתו אינה פשוטה: ידני, דיזל ומימדי ענק… ופה המקום להודות לשחף שמתרגל אותי על רכב ידני כבר כמה שנים🏆

היום היה מזג אויר ממש גשום, הגשם לא הפסיק לטפטף מהבוקר וכל תוכניותינו לנסוע לאנרגי לנד בוטלו… בהתחלה חשבתי להחליף את התוכנית בפארק מים מקורה אך כשהגעתי מההשכרת רכב וראיתי את הסטלבט בבית ויתרתי על כל התוכניות ופשוט נחנו…

הבנות עשו קצת חוברות לחופש, ראינו טלויזיה, הבנות שחקו משחקי קלפים, קפצתי עם אלה לסופר מקומי גדול (אני מתה על סופרים בחול!) וחזרתי עמוסת קניות בגרוש וחצי.. המחירים פה בעיקר למקומיים מדהימים!

לדוגמא סטק לבן 6 פרוסות 20 שח, 10 נקניקיות 5 שח, כרעיים עוף 4 שח לקילו… אז קניתי ובשלתי צהרים, מרק עוף שמתאים ליום חורפי, כופתאות מקומיות, וסטייקים… היש טוב מזה?

אז התבטלנו עד הערב ולמרבה הפלא זה עשה מצב רוח טוב… זה גרם לכולם לצאת מרצון מהבית ללא ויכוחים ועם הרבה שיתוף פעולה. טיילנו בערב בעיר העתיקה, אמא שלי ושני בילו יחד ואני ושארהילדים בילינו בנפרד. אמא שלי ושני נכנסו למוזאון השעווה ואנחנו נכנסנו למוזאון המראות. שני המוזיאונים לא מומלצים במיוחד אבל זה העסיק את הילדים לחצי שעה…

הכיכר בעיר העתיקה מקסימה עם אוירה נהדרת, מלאה בתי קפה ונגני רחוב.. חזרנו בערב עייפים אך מרוצים.

בערב יש אחדות מיוחדת לילדים, לשחק ולדבר יחד… לשמחתי המסכים כמעט ולא מהווים חלק משמעותי בשהיה שלהם, ככל שהימים עוברים הם יותר ביחד ואפילו בזמן זה שאני כותבת את הפוסט (12 בלילה) כולם שקועים במשחק טרוויה יחד עם אמא שלי. כיף גדול!

עכשיו אחרי שמרגישים רוגע של בית והתנהלות הרמונית בין הילדים גם אני מתחילה להרגיש הרבה יותר רגועה ומשוחררת…

האוכל והבטלה עשו את שלהם… מסקנה, בטלה זה מרגיע..

כבר כמה פעמים אני שמה לב בנסיעות שהילדים בטיול זקוקים לשלווה של בית…

הם לא יכולים להיות פעילים כל יום, זה גורם לעימותים וחוסר שקט.. על אף שאני מודעת לכך אני שמה לב שיש בליבי הדחקה… מה לא נראה הכל? נוותר? אז התשובה היא כן…

אני מאחלת לילדי שבנוסף להזדמנויות שאני מאפשרת להם לראות עולם לחוות ולהתנסות הם יעשו השלמות גם בעצמם. שיראו דברים שעוד לא ראינו או שיראו את אותם דברים מנקודת מבט בוגרת יותר.

למחר הזמנו כרטיסים למערת המלח אז אין מצב שנוותר ולמזלי הביקור לא תלוי במזג האויר.. לפי התחזית אמור להיות גשום כל השבוע.

ואולי אחכ אם יהיה מזג אויר טוב ניקח שיט על נהר הויסלה ואם יהיה גשום נמשיך לפארק מים מקורה או שאולי נחזור להסתלבט קצת בדירה כדי להשתחרר…

האם חופש הוא באמת חופשה?

היום היה עמוס במיוחד…

בתחילתו ניסיתי בעיקר להבין את אפשרויות ההגעה בין המקומות השונים..

מכיוון שאנחנו שישה אנשים לרוב המקומות היינו צריכים 2 מוניות מה שמייקר מאוד את העלות ומסרבל מאוד את ההגעה… אפשרות שניה הייתה לקחת טראם אבל עם ילד בן 3 ועגלה עם כמה קונקשנים בין תחנות נראה גם אפשרות מסורבלת. לכן נכנסו למלון מפואר יחסית ומשם לקחנו וואן שהכיל את כולנו…

התחלנו בגן החיות של קרקוב שהיה מדהים! עלות הכניסה מאוד זולה והמיקום שלו בתוך יער עם סביבה טבעית ירוקה ויפיפיה, האוירה הייתה רגועה והחיות במרחק נגיעה…

לצערנו החל גשם לפרקים מה שגרם לנו להסתתר חלק מהזמן, אך גם זו הייתה חוויה..

משם רצינו להמשיך לרובע היהודי אך בגלל הגשם החלטנו שזה לא רעיון טוב וכדאי שנמתין בקניון הגדול של קרקוב עד שיפסק הגשם… הצרה הייתה שממש לא הצלחנו לצאת משם… שקענו בקניות של בגדים ומשחקים ומתכנון של שעה בילינו שם שלוש שעות… חלק מהדברים זולים מאוד יחסית למחירים בארץ וזה מאוד מפתה..

בסביבות השעה 7 המשכנו לרובע היהודי ואכלנו שם במסעדה מעולה. האוכל הפולני מאוד זול וטעים (בערך 30 שח למנה) אך המנות קטנות וכמעט ללא תוספות.

שמתי לב שבטיול אני פחות משוחררת, יכול להיות שזה בגלל הריכוז והאחריות שאני נדרשת לה שהכל יתקתק, כבר כמה פעמים אני מתגעגת לשחף שאלך אחריו בעניים עצומות בלי לדעת לאן פני מועדות, מדהים כמה דברים קטנים יכולים ליצור כל כך הרבה שלווה…

אנחנו כבר ביום השני לטיול ועדיין לא נחתה עלי השלווה, אולי זה בגלל העירוניות, או האחריות המוטלת עלי ואולי זה בגלל ה to do שיש לראות בכל אזור. אנחנו מתחילים את היום בסביבות 9 וחוזרים לחדר אחרי 10 בלילה.. היום אפילו חזרנו ב 11.30… כמובן שרון בשעות אלו כבר ישן בעגלה… אז באור לכולם שזה טינו חופש…

ההתלבטות בין לעשות מנוחה/נופש ולהספיק פחות לבין לראות לפחות את הדברים החשובים היא החלטה חשובה… כרגע אנחנו בהחלט שקועים בלראות ולהספיק אך עם הזמן אני מאמינה שנרגע ונחליט גם לנפוש מידי פעם.

הרהרתי היום איך הבנות מרגישות לגבי המצב הטיולי החדש? כי אני בטוחה שהאוירה האחרת שלי משפיעה גם עליהם. אז החלטתי לשאול…

שני אמרה שהיא מרגישה הרבה יותר אחריות וזה גם נראה לעין במסירות שלה, בהשתתפות לגבי תוכניות, מחשבות ובכלל בכל הדרוש.

מאיה אמרה שהרבה פחות כיף לה והרבה פחות מצחיק..

אלה לא השיבה, ורון אמר שהוא קצת עצוב כי הוא מתגעגע לאבא…

אחרי ששמעתי אותם ברור לי שגם אני צריכה להשתחרר, מזל שאמא שלי פה והיא הרבה יותר משוחררת…

לפעמים נדמה לי שאני נכנסתי לנעליו של שחף והיא נכנסה לנעלי…

עוד לא החלטתי אם אני מרוצה מהמצב… בטח יקח עוד כמה ימים עד שארגיש ביטחון ושחרור ואז אני בטוחה שלכולם יהיה טוב יותר…

גם עכשיו נראה לי שהם נהנים אך אני יודעת שאפשר יותר ולצערי ולשמחתי זה תלוי בשיקוף שלי…

מחר אתגר חדש, לקחת רכב לבד, לנהוג לבד… מעניין אם אצליח במשימה בקלות…

זהירות נהגת חדשה בכביש…

יש…

הגענו…

לרגע חשבתי שזה לא יקרה אף פעם…

להפתעתי הפרידה משחף הייתה קשה משחשבתי… הרגשתי כאילו אני משאירה חצי לב בבית…

תמיד חשבתי שכך אני מרגישה רק עם הילדים אבל מסתבר שהרגש אליו חזק לא פחות…

הרבה פעמים שאני נוסעים יחד חלוקת התפקידים בנינו היא כמו מכונה משומנת.. אני על הילדים והארגונים שלהם והוא על כל הבירוקרטיה והסחיבות ולפתע שפתאום הכל הייתי אני, הרגשתי כבד בלב…

פחדתי שלא אעשה את הדברים טוב, שאשכח משהו או מישהו, להסתדר עם הטכנולוגיה, להחזיר לחיים את השימוש באנגלית… הקיצר, למצוא את יפעת כפי שהייתה לפני שחף ובתוספת קטנה של ארבעה ילדים.

אמא שלי הצטרפה לטיול שזה מקל למרות שלעיתים צריך לדאוג גם לה בעיקר בעניני הבירוקרטיה.

היתרון הגדול של אמא שלי טמון באנרגיה החיובית, היכולת לצחוק ולהשתטות ממש כמו ילדה… האנרגיה הזו גורמת להכל להראות קליל יותר ואני מעריכה את זה מאוד.

תמיד בטיולים אני מגלה את ילדי מחדש… יש זמן להיות , להקשיב ולראות אותם באור אחר ולשכוח מחיי היומיום הלחוצים ולהסתכל עליהם כאנשים.

איך הן דואגות אחת לשניה ולרון הקטן, להקשיב איך הן מנהלות שיחות, משחקות, מכינות אוכל , מתקלחות, מסדרות את הציוד למשעי… הקיצר כל הדברים שרבים עליהם בבית בחול מתבצעים בלי להגיד כלום, כאילו מתוך שגרה או הבנה של הסיטואציה…

שני לקחת את תפקיד המארגנת, מאיה את תפקיד הנווטת ואלה שותפה של רון למשחקים ולפעילויות.

הנחיתה לא הייתה פשוטה… הזמנתי מראש נהג כדי להקל את הנסיעה למלון (120 שח) אך מכיוון שהבוסטרים לא הגיעו בזמן התעכבנו מאוד ביציאה. בנוסף רציתי לארגן סים מקומי כך שהתעכבנו עוד וקבלנו נזיפה פולנית ובסופו של דבר הסים לא עבד כך שהעיכוב לא היה משתלם…

לקחנו דירה גדולה ומפנקת עם 3 חדרי שינה ענקיים. הילדים התמקמו ואני הלכתי למשרדים כדי לעשות צק אין. לצערי המשרדים היו די רחוקים מהדירה, מה שגרם לי לצעוד הרבה ובמקביל לחפש סופר כדי שיהיו מספיק מצרכים לארוחת הערב והבוקר. מסתבר שבימי ראשון הכל סגור חוץ ממזון מהיר. אז הגעתי ממש מאוחר בערב לילדים מאוד רעבים…

בוקר הלכנו לטירת וואהל דרך הפארק המהמם עם משחקי הילדים שסובב את מרכז העיר העתיקה. העיר יפיפיה ארופאית ונעימה. האנשים אדיבים והכל ירוק ושוקק חיים. מזג האויר נפלא.. 25 מעלות עם זרזיפי גשם שיורדים לפרקים…

טירת וואהל עצומה ויפה, לא קנינו כרטיסים כדי להכנס לכל האגפים אך האגפים שהיו פתוחים היו מרשימים ביותר. קנינו כרטיסים למערת הדרקון (3שח) שהיתה קצרה ונחמדה ובסופה היו אבירים מחופשים ואנשים שהפעילו עם בועות סבון. הסמיכות של הטירה והפארק עם נהר הויסלה יוצרים שילוב רגוע ומרהיב…

משם הלכנו לאכול אוכל פולני אמיתי. גיליתי את גוגל מפס כיעיל לא רק בניווט אלה גם בהמלצותיו על אטרקציות ומסעדות. הגענו למסעדה מעולה ממש קרוב לטירה ומשם המשכנו לחנות הסוכריות. מעבר לסוכריות הטעימות הילדים יכלו להכין בעצמן סוכריות לבחירתם (10 שח) הפעילות אומנם היתה קצרה אך הילדים נהנו…

משם טיילנו קצת בכיכר המרכזית וחזרנו ממש עייפים.

היום ניסיתי להזמין כרטיסים למערות המלח ומסתבר שדרך סוכנות זה 180 שח לאדם ומבדיקה קצרה בקבוצת הפייס שאני נעזרת בה המון, אפשר להזמין כרטיסים דרך האתר ב 80 שח לאדם… חסכון עצום…

Ifat Tzaig https://www.wieliczka-saltmine.com/visiting/tourist-route/visitor-s-guide/check-prices?_ga=2.224933530.1014686648.1531677843-1874631813.1531677843

מסקנה למחר, מכיוון שזהו טיול עירוני שכרוך בהרבה הליכה עדיף לטייל עד אחר הצהרים לנוח קצת ולצאת שוב בערב…

יום שני, מחר נצא לגן החיות

יום שלישי: מערות המלח

יום רביעי: אנרגי פארק

יום חמישי נוסעים לזקופנה..

אז לאחר שנה שעברה שבה נסענו לחודשיים לפיליפינים ותאילנד התקבלה בליבי החלטה…

מכיוון שאני מורה ויש לי חופש של כמעט חודשיים יחד עם ילדי החלטתי שזו מתנה שאני חייבת לנצל.

בדרך כלל השהות עם הילדים בבית הופכת די מהר להר של טענות וחוסר שקט…

הילדים צמודים למסכים, המקרר נגמר כל יום וזקוק למילוי מחדש, אני הופכת למנקה, מבשלת והקיום שלי הוא בין הכנת הארוחה ולנקיון אחריה ושלא נזכיר את הכמות הכספים הדרושה לכל יציאה מהבית….

כל אלה הופכים אותי לאמא הרבה פחות נעימה משהייתי רוצה להיות…

בנוסף מדובר ב 4 ילדים מקסימים אך כל אחד עם רצונות משלו ולהגיע להסכמה מה עושים היום היא החלטה כמעט בלתי אפשרית.

שמעתי הרבה שאומרים, "הילדות גדולות הן דואגות לעצמן…" אז לא!

הן דואגות למסכים ולאוכל, אני לא בטוחה שזה נקרא לדאוג לעצמן… להפך אולי להזיק לעצמן…

בכלל למדתי משפט שאם ילדינו ואנחנו נפנים אותו נצא מרווחים

" לא כל מה שטוב לך , מטיב איתך…"

אז בנותי כמו רוב ילדי ישראל עדיין נמצאות בחלק הראשון של המשפט שאומר, אני עושה רק מה שטוב לי…

אז החלטתי להיות אמא אטרקטיבית שרוצים לבוא איתה, ומה יותר אטרקטיבי מחול…

אז השנה לצערי שחף בעלי היקר לא יכול לקבל חופש מהעבודה לחודשיים ולכן יצטרף אלי בשבועיים האחרונים של הטיול.

חיפשתי מקום קרוב, זול ואטרקטיבי לילדים ושיהיה לי קל להתנייד בו, ושאוכל לשהות בו רוב הקיץ. כפי שאמרתי עדיף להיות בכל מקום חוץ מבבית בחופש עם כולם…

כמובן שיש לי הרבה חששות, אף פעם לא נסעתי עם הילדים לבד ולתקופה ארוכה כל כך וגם לא נהגתי כבר שנים בארץ זרה (שחף בדרך כלל משתלט על ההגה). וכמובן שכל ההתנהלות כמו ניווט, טלפוניה, התארגנות וכל השאר הם אחריותי הבלעדית…

מרוב לחץ והתרגשות כבר כמה ימים אני בקושי ישנה. מנסיוני ההתמודדות עם הפחד גורמת לנו לממש את היכולות שלא ידענו שקיימים בנו… כך גודלים🧒

אמא שלי תצטרף בתחילת הטיול ויש לה כרטיס פתוח כך שתוכל לחזור מתי שימאס לה…

חמותי תצטרף ל 5 ימים בורשה ואחכ שחף אמור להגיע לשבועיים האחרונים..

אז מה בתכנון: 14.7-19.8

נוחתים בקרקוב

5 ימים קרקוב

5 ימים זקופנה

5 ימים ורצלב

7 ימים ורשה

7 ימים צכיה

7 ימים סלובניה

כמובן שהכנתי רשימת פעילויות לכל אחד מהמקומות ונחליט מה לעשות באיזה יום לפי מזג האויר והאנרגיה המשפחתית.

תוכלו לעקוב אחרנו ונעדכן על המקומות, האוירה והחוויות המשותפות.😍💋😘

יפעת

הגענו לקופנגן….

בימים האחרונים של צ'אנג מאי החלטנו לקחת רכב עם חברים ולצאת לטיול. שכרנו וואן שהספיק לכולנו (2 משפחות) 11 אנשים. והחלטנו ללכת לחוות הטיגריסים. 

בכל הטיול היו לנו התלבטויות לגבי התעללות בבעלי חיים… מצד אחד עבור הילדים הנגישות לחיות שהם לא רואים בדרך כלל מקרוב זו חוויה מסעירה, אך מצד שני המוסר של ההחזקה בשבי והשימוש בחיות לצורכי בני אדם ולהנאתם היא בהחלט לא מוסרית.

אז החלטנו לחנך על זה, לדבר עם הילדים לחלוק איתם את הדילמה ושכל אחד יפעל על פי מצפונו. ולכן החלטנו לעשות חלק מהאטרקציות הקשורות לבעלי חיים. 

בחוות הטיגריסים http://www.tigerkingdom.com/chiangmai/ הופתעתי מאוד לטובה מהיחס הניתן להם. כל בעלי החיים היו משוחררים וערניים. אומנם היו שם הרבה מאלפים בתוך הכלובים אך החוויה היתה נעימה ולא הרגשנו את סיבלם… ברור שאף חיה לא הייתה רוצה לחיות בשבי אך לא הרגשנו התעללות… המחירים בחווה היו ממש גבוהים ונעו בין 500-1500 באט לאדם. ילדים מתחת לגובה של 120 יכלו רק ללטף את הטיגריס הקטן שנראה ממש כמו חתול תמורת 1500 באט לרבע שעה. למזלנו הצלחנו לשכנע את אלה לוותר כי זה נראה לנו ממש מיותר ולא משתלם… שני ומאיה נכנסו לגור האריות הבינוני (5 דקות לילדה) בעלות של 700 באט. הילדים ממש התלהבו לראות חיה כל כך מדהימה וענקית מקרוב… 

משם נסענו לחוות הפופו http://www.poopoopaperpark.com/  שזה מקום ממש מגניב. במקום ניתן לראות את תהליך המחזור שעושים מקקי של פילים!!! כן, כן, קקי של פילים! זה בכלל לא מסריח ואפילו מהנה ומעניין… מסתבר שפילים מעכלים רק 50% ממה שהם אוכלים ולכן הקקי שלהם נשאר סיבי וניתן למחזרו לנייר. בחווה הראו לנו את התהליך, יצרנו בעצמנו נייר ולסיום הייתה עבודת יצירה מנייר ממוחזר. ממש פעילות חינוכית מעניינת ומקורית ובכלל גם המקום מקסים. בצפון יש ממש קסם בכל הצמחייה והאוירה הפסטורלית שהם מצליחים לייצר, כך שכל מקום משרה רוגע… תענוג!

משם המשכנו לחוות הסחלבים שהכניסה אליה חינם, מקום עם אווירה של טבע בשיאו ואכלנו שם ארוחת צהרים שהייתה טעימה. משם חזרנו לשוק יום שבת בצאנג מאי , שמתחיל ליד שער צ'אנג מאי, שהיה כיפי כמו שוק יום א' (לא כמו שוק הלילה שפחות אהבתי) וגם זכינו להשתתף בטקס בודהיסטי של חילופי העונות. הטקסים שלהם מקסימים וגם מאוד מקבלים, יכולנו להשתתף ואפילו שמחו שהצטרפו… זו פשוט דת מקסימה לדעתי!

יום למחרת יצאנו לטיול ג'יפים עם הרד בריק. השרות שלהם באמת מעולה. באו לקחת אותנו מהמלון עם הציוד , איחסנו אותו כל זמן שהותנו בטיול ולבסוף קיבלנו גם לילה חינם במלון.  לטיול יצאנו 4 משפחות עם ילדים שהיו ממש מקסימות. אני דווקא שמחתי לפגוש משפחות ישראליות.  למזלי אנחנו משפחה חברותית והילדים שלי רק מחפשים להתרועע עם עוד ילדים ובמיוחד ישראלים. יכול להיות שזה בגלל שאנחנו כבר יותר מחודש ללא ישראלים או שפשוט זה אנחנו… אוהבים חברה😊

נסענו עם נהג בשם טוני שישר הכניס אותנו לאווירה, שם לנו מוזיקה ישראלית שהילדים אוהבים, היה סבלני מאוד ובאמת דאג לכל מחסורנו. הילדים כל כך אהבו אותו שהציעו לו לבוא אלינו לישראל. הדבר המפתיע ביותר זה שטוני מדבר עברית, זה הקל מאוד על התקשורת עם הילדים והוא ממש זרם איתם. הוא ראה שהם מתלהבים מנסיעת שטח אז הוא לקח אותנו בדרכים יותר מאתגרות. שאחד הילדים היה עצבני הוא השתמש בהמון הומור וכמובן שהיה מוכן לעצור בכל עת שביקשנו. המשפחות היו ממש נחמדות והתחברנו מאוד , עד כדי כך שאנחנו מקווים שנפגש גם בארץ… האווירה הייתה מעולה!!! עשינו סנפלינג בין העצים, היינו במעיינות חמים, עשינו שוב את הסטיקי פולס וביקרנו בין השבטים. אין לי ספק שלא היינו מגיעים לחלק מהמקומות האלה בעצמנו ואני לא מתכוונת לאטרקציות אלה בעיקר לדרך ולטבע שהיינו חשופים אליו לאורך כל המסלול… 

החלק הפחות מוצלח היה האטרקציות עם החיות אבל גם שם לקחנו החלטות מוסריות. חוות הנחשים הייתה נחמדה ורון מרוב פחד התחבא מאחורי הגב של שחף ולא הסכים לצאת…

בחוות הקופים היה לנו ממש קשה… הקופים היו קשורים כמעט כולם והמופע נראה ממש ההתעללות אז אני, שחף ומאיה החלטנו לצאת ולא להשאר במקום. הייתי גאה במאיה שהחליטה באומץ לא לשתף פעולה ולהיות רגישה לסבלם של הקופים המסכנים. גם שני אחריה אמרה שהיא מבינה את הסבל…. כשהילדים קטנים אתה יכול להחליט עבורם אבל היום תפקידי להוביל אותם לחשוב ברגישות ובהזדהות ובהתאם לגרום להם לבצע את הבחירות בעצמם…  להוביל זה תפקיד כל כך קשה… הרבה יותר קל להיות דיקטטור😉

כשהגענו למופע ולרכיבה על פילים ושוורים היתה התלבטות קשה יותר… אומנם החלטנו לרכב על פילים וויתרנו על השוורים אך המצפון לא היה שקט…

בסהכ אני ממש שמחה שיצאנו לטיול ג'יפים, זה התאים לאווירה המשפחתית שלנו ולחוויה בצפון תאילנד. 

אני לומדת הרבה על המשפחה שלנו בטיול הזה… בשלב זה אני ממש מבינה עד כמה אנחנו משפחה זורמת… כמעט בכל הזדמנות שאנו נתקלים באנשים לא משנה אם הם ישראלים או לא אנחנו משוחחים, מתעניינים.. ואני רואה שזה עבר גם לילדינו.. אין להם פחד מזרים, הם חייכנים ומפתחים שיחה בקלות והחברה חשובה להם… וכנראה גם לנו…

אתמול הגענו לקופנגן לחוף salad beach. זה אזור שקט בקופנגן שיותר מתאים למשפחות. סגרנו על מלון בשם קוקי סלאד שמצוי על צלע ההר. לקחנו שני חדרים כרגיל אבל החדרים לא היו צמודים כפי שבקשנו ולכן לא הסכמנו להתפצל אז ישנו יחד באותו חדר בצפיפות… בחדר גם הייתה מרפסת מאוד בעייתית שרון בקלות היה יכול ליפול ממנה…  כל המלון הוא עם מדרגות ומאוד לא נוח להתנהלות, במיוחד לא עם ילד קטן כשלנו או עם עגלה… גם כשהבאנו את הציוד לחדר זה היה מאוד בעייתי.. שחף המסכן הזיע כמו חמור מרוב מאמץ והמונית לא הסכימה לרדת כי השיפוע מטורף…. אז החלטנו לא להשאר במלון וגם בעלת המקום הסכימה לבטל לנו את ההזמנה, אז החלטנו לעבור…  כל מעבר כזה משמעו רצף של  התרוצציות… מבאס אך עדיף על הסכנה שנשקפת מהמרפסת ומהמדרגות…

למזלנו החברים הסכימו לשמור על הילדות ואני, שחף ורון עברנו מלון למלון עד שמצאנו. עברנו לסאלד ביץ' ריזורט http://www.phangan-saladbeachresort.com שזה מלון ממש חמוד עם בונגלוסים ובריכה כך שהכל לטובה…

בטיול הילדים לומדים להכיר אותנו במצבי לחץ… במהלך הטיול היו כבר כמה ארועים שהיינו צריכים לקבל החלטות משמעותיות ומהירות. בהתחלה הילדים היו מתערבים והופכים להיות חסרי מנוחה עד שלימדנו אותם שבמצבי לחץ אני ושחף צריכים ספייס ושקט… הפעם ראיתי שהם למדו. ורק לאחר מכן הם שאלו מה קרה וקיבלו הסבר מעמיק.

חוף salad beach הוא חוף שקט שיש בו מעט מאוד אנשים והרחוב המרכזי מאוד צנוע (כמה חנויות בלבד). החוף מקסים ומספר המסעדות מצומצם… אני תוהה עד כמה באמת מקום כזה מתאים לנו לאורך זמן… העובדה שאנחנו עם חברים בחוף מאוד משמעותית עבורנו. אם היינו פה לבד אני חושבת שהיינו משתגעים שבוע שלם באווירה כזו… כפי שאמרתי, אנחנו זקוקים לאנשים, לחברה, לאקשן…עכשיו אני יודעת את זה בוודאות במיוחד לאור הטיול בפיליפינים שבו היינו רק אנחנו 24/7. אז יכול להיות שנשלב… חלק ב salad beach וחלק באזור התיירותי יותר של קופנגן… התחלנו גם לבדוק לקחת טיולי יום לאי קוטאו או למפלים באזור… נראה.. מה שברור כרגע שבוע שלם באי קטן זה יותר מדי שקט עבורנו…

אז הגענו לצ'אנג מאי. כרגיל המעברים עם הילדים לא קלים…

בתאילנד קבענו.עם חברים מהבית שגם להם יש 3 ילדים בגילאים של הילדים שלנו אז הילדים ואנחנו מאוד חיכינו למפגש… בכל הטיול עד עכשיו לא פגשנו משפחות כמעט בכלל אז השמחה הייתה רבה…

הגענו ביום ראשון בערב וישר נפגשנו עם החברים בשוק יום א' המקסים! מה שמיוחד בשוק הזה הוא כמות האומנים ועבודות היד. אהבתי במיוחד את הצניעות שלו בהשוואה לשוק הלילה.
 השוק הזה הרבה יותר זול והרבה פחות ממוסחר. מכיוון שכבר היינו בבנגקוק ובוודאות המחירים שם לא זולים החלטתי שאת רוב הקניות אעשה בצאנג מאי.  אז קנינו קצת בגדים, מזכרות ודברים לבית. באופן כללי קצב ההוצאות פה הוא כפול לעומת הפיליפינים גם מבחינת קניות וגם מבחינת אטרקציות. 

יום השני:

קפצנו יחד עם החברים ללמטייל כדי לתכנן את השהות שלנו בצאנג מאי.

לקחנו 3 אטרקציות: מוזאון התלת מימד (Art in Paradise), טיול עם סנפלינג לסטיקי פולס (cliff 5)  ופארק האומגות  (flying squirrels).

מוזאון התלת מימד נמצא בהמשך הרחוב אז המשכנו ישר לשם. המוזיאון מאוד מלהיב וצילמנו המון… אלה בהחלט היו שעתיים מגניבות! מכיוון שירד גשם המשכנו לקניון הגדול שנקרא פסטיבל מול. הקניון מלא מותגים ומאוד יקר… רון נהנה במיוחד כי הם נותנים מכונית לילדים לטיול בקניון ללא תשלום אז בשבילו זו הייתה האטרקציה העיקרית (איזה כיף לקנות אושר בחינם😉) אבל חוץ מזה הקניון לא מומלץ בכלל! 

יום אחרי נסענו לעשות סנפלינג ולטפס במעלה. Bua Tong Sticky Waterfalls הסטיקי פולס 
  הנסיעה לשם ערכה כשעה וחצי והמקום בהחלט מקסים! ההליכה היא בג'ונגל אמיתי (מלללאא יתושים- חובה להביא חומר מקומי נגד יתושים) מכיוון שירד גשם לפני התמלאנו בבוץ אבל גם זה היה חלק מהחוויה, עשינו סנפלינג לתוך מפלים, יכולנו גם לקפוץ לתוכם והיה ממש מגניב. הקטנים שלא רצו או לא יכלו לעשות סנפלינג הלכו מסביב. המשכנו משם למפל שקיבל את הכינוי סטיקי פולס בגלל שניתן לעלות ממש בתוך המפל וזה לא מחליק! זו הייתה באמת חוויה. כשרון התעייף מההליכה שחף סחב אותו על הגב במעלה המפל כמו קופיף קטן. אחד הארועים הפחות נעימים היה כשאלה נעמדה מעל קו של נמלים אדומות שטיפסנו לה על הרגליים ועקצו אותה. זה היה בהחלט לא נעים וישר לקחנו אותה חזרה למפל להטביע אותם… זה עזר חלקית כי הן די נדבקות… (sticky ants?😉)  המפלים מקסימים ובהחלט שווים את הביקור. לדעתי מי שלא רוצה סנפלינג לא חייב לקחת את הטיול המלא שהוא די יקר ( 1700 לאדם דרך למטייל צאנג מאי ואפילו חייבו  את רון שמתחת לגיל 3) אפשרי בהחלט להגיע למפלים עם רכב/ נהג ולשהות שם כמה שעות ולחסוך את עלות הטיול. הילדים יהנו בכל מקרה.

היום השלישי

ביום הזה די נמרחנו במלון עד הצהריים… בפיליפינים דאגנו תמיד שזה יהיה מלון עם בריכה… בצאנג מאי לדעתי זה די מיותר כי יש המון פעילויות וגם לא כל כך חם אבל בכל זאת עם ילדים חשוב שיהיה מלון מפנק ובמיקום טוב לפחות ליד ה 7/11 שהפך להיות חברי הטוב בימים האחרונים..

לקראת הצהרים יצאנו לאכול ולקחנו את הטנדר האדום שיקח אותנו למקדש Wat Phra That Doi Suthep. בצאנג מאי יש כמה סוגים של תחבורה ציבורית: וואן שבדר"כ מוזמן מראש, טוקטוק וטנדר אדום פתוח. בגלל שאנחנו שישה ולפעמים עם עגלה אנחנו משתמשים בטנדר האדום אך צריך תמיד לשאול אם הוא לוקח אתכם ישירות ליעד. הרבה פעמים הם עושים איסופים נוספים ולא אומרים מילה בנושא…

אז הגענו למקדש, הילדים טפסו בזריזות ומאוד התרשמו מהמבנה, מהטקסים ובקשו להתפלל… מצחיק איך ילדים אוהבים להתפלל.. אני חושבת שזה עונה על הצורך שלהם לעזרה בהגשמת החלומות והרצונות שלהם… אני זוכרת כמה אני הייתי מתפללת ומבקשת שדברים יקרו כפי שאני רוצה… אני עדיין זוכרת את התחושה של החוסר יכולת והתקווה שמישהו יגשים אותם מבלי שאצטרך לעשות דבר … רק לבקש ולהתפלל…

הבנות שאלו הרבה שאלות על בודהה והבודהיזם ומצאתי את עצמי מקריאה להן את יסודות הבודהיזם… אני חושבת שאם הייתי צריכה לבחור דת הייתי בוחרת בבודהיזם, הצניעות, הקבלה, ההתמקדות באדם ובטבע קוסמת לי מאוד ובעיקר מאפשרת קיום אמיתי וממומש של הטבע האנושי בין אדם לחברו ובין אדם לסביבה. ממש מתחשק לי ללמוד על הבודהיזם לעומק ומקווה שאזכה לעשות זאת כשאחזור (עוד יעד לממש😉) 

משם המשכנו לשוק הלילה שהיה נחמד, הרבה פחות טוב ממה שזכרתי. הכי הפריע לי שכל הרוכלים התאילנדים מנסים לדבר עברית ושהישראלים למדו אותם מילים ממש לא יפות וחצופות… ממש לא התאים לנו שקוראים לנו "אחי" או "אחותי" או כשהחלטנו לא לקנות משהו קראו לנו "קמצנים" אני חושבת שתופעה כזו לא מתקיימת עבור אף עם אחר… זה ממש הוציא לי את החשק מההסתובבות והקניה… 

היום הרביעי

ביום זה החלטנו להתפצל, אני ושני הלכנו לקורס בישול תאילנדי בחווה האורגנית ושחף עם שאר הילדים הלכו לשיעור אגרוף תאילנדי.

http://muaythaigymhongthong.com
300 באט לאימון לשעה

קורס הבישול היה חוויה מדהימה (3000 באט לשתינו). בתחילה הגענו לשוק מחוץ לצאנג מאי וסוף סוף קיבלנו הסברים על התבלינים, הירקות, הפירות, הרטבים והתרבות התאילנדית. השוק היה צבעוני ומאוד מאוד זול (פתאום הבנתי כמה דופקים את התיירים בדר"כ). משם המשכנו לחווה ועשינו סיור עם הדרכה על הירקות והתבלינים שגדלים אצלהם, מדהים שכל חתיכה שנראית לי כמו דשא היא בעלת ריח וטעם אחר. רוב הגידולים תמיד שקועים בבוץ כך שהכל נראה אותו דבר או כמו שהמדריכה אמרה " same same bat differnt" 

 בישלנו טום ים, פתאי,עוף בקארי ירוק, אדום וצהוב , אורז ולסיום קינוח בננה ברוטב של עלי פנדה (מסתבר שיש דבר כזה..) וחלב קוקוס- טעים בטרוף!  זה היה יום טעים, מהנה ומעייף במיוחד אז כשחזרנו למלון אני ושני קינחנו במסאג… 

היה תענוג  להיות רק עם ביתי הבכורה, כמה היא גדלה… פתאום יושבת לידי נערה, שמפטפטת בשיחה קולחת, בוגרת עם מחשבות, הגיגים תסכולים… זה כל כך מרגש אותי לראות  אותה גדלה.. לא רק פיזית , כי בגובה היא עברה אותי כבר לפני שנה…. אלה רגשית ומחשבתית… זה ממש גורם לי להחסיר פעימה…

היה תענוג להיות יחד במטבח אחד בשיתוף פעולה ורוגע… לא כמו בבית שמוטרדים מהלכלוך והכלים… זה עושה את זה כל כך פשוט וכיפי שמישהו אחר מכין את המצרכים , מסדר ושוטף את הכלים ואז בהחלט אפשר להרגיש כמו בתוכנית בישול 🍗

שחף בזמן הזה לקח את הילדים לסדנא של אגרוף תאילנדי. ליד המלון שלנו יש את ההופעות אך מסתבר שמקום האימון נמצא בקצה אחר של צ'אנג מאי (שעה נסיעה בפקקים) הילדים ושחף מאוד נהנו הם למדו על עקרונות באיגרוף עם מאמן אישי צמוד שלימד אותם אגרופים ובעיטות ואפילו רון רצה להשתתף ויצא סרטון מצחיק כשרון תופס את המדריך בביצים…😂😂😂

היה כיף להפגש בערב יחד ולספר אחד לשני את היום שהיה… התגעגענו… כבר היה מאוחר ולא רצינו  לצאת מהמלון אז אכלנו בחדר והבנות למדו קצת מתמטיקה ואנגלית והיה ערב מתוק ורגוע בחדר… 

היום החמישי

גם ביום הזה התפצלנו. שחף לקח את שני ומאיה יחד עם חברו דן ובנו לאומגות דרך למטייל (1700 לאדם) ואני נשארתי עם אלה ורון. שחף והבנות יצאו די מוקדם ואני החלטתי שזה זמן טוב לעשות איתם קצת קניות אז בקשתי המלצה מהמלון לקניון זול של מקומיים והגעתי באמת לקניון שהוא ממש כמו שוק קטן.. בשוק הזה הייתי כמה שעות כי גם נפגשתי עם חברתי וחלק מילדיה אכלנו צהרים והיה שם ג'ימבורי נחמד שבו שהינו עד ששחף והילדים הצטרפו אלינו. 

הפארק אומגות היה מצויין, האומגות היו ארוכות ומסודרות. בארוחת צהרים הייתה במרפסת שצופה על ואדי מרהיב ובכלל היתה תחושה של ביטחון ובכל האומגות היה  נוף מטורף ובכלל זו הייתה חוויה מצויינת שלא כדאי לפספס!

לאחר התלבטויות החלטנו לעשות את טיול הגיפים המפורסם בצאנג מאי. לאחר ברורים אם כדאי ללכת לאזורים המרכזיים בצורה עצמאית החלטנו שעבורנו עדיף מבחינה כלכלית וחברתית לקחת את הטיול המאורגן. הילדים שלנו מאוד זורמים ולא מפונקים ולאחר חודש טיול שבו אנו רק עם עצמנו אני מרגישה שהילדים זקוקים לחברה. מעבר לכך זה יהיה גיוון מהטיול העצמאי שעברנו עד כה. עשינו השוואה בין החברות המובילות והחלטנו לצאת עם הרד בריק (4800 לאדם כולל לינה אוכל שתיה כשילד עד גיל 7 משלם 3800 וילד מתחת לגיל 3 לא משלם בכלל) ובנוסף הם נותנים מתנה את הלילה שחוזרים ובשבילנו זה הלילה האחרון לפני הטיסה. 

מחר שכרנו רכב עם  החברים (2400 באט לוואן) ונצא לטיול עצמאי בחוות הטיגריסים וב- poopoo farm ..שם עושין נייר מקקי של פילים.

כמה טיפים לצאנג מאי:

1. תמיד לשאול את הנהג בטנדר האדום אם הוא נוסע ישיר.

2. מנה מקומית היא בסביבות 70-120    באט אך אוכל מערבי עולה כמעט כפול

3. האטרקציות נורא יקרות!!! יש לחשוב טוב על מה כדאי להוציא ומתי.

4. קניות הכי כדאי לקנות בצאנג מאי כי בשאר המקומות הרבה יותר יקר (במיוחד בבנגקוק)

5. שוק יום א ושוק יום שבת (שנמצא לידשער צאנג מאי) מצויינים

6. שווה להשקיע במלון נוח אבל לא חובה בריכה

7. מבחינת מחיר- טיול ג'יפים יוצא הכי זול מבחינת הכניסה לאטרקציות השהות, וניצול הזמן

אז חזרנו למוכר… תאילנד אהובתי!

הפעם אהיה קצת נוסטלגית… אז למי שאין כוח יכול לדלג על הפוסט…

זו כבר פעם רביעית שלי בתאילנד ובכל פעם היא נראית קצת אחרת..

הפעם הראשונה שלי בתאילנד הייתה בסיום השנה הראשונה של התואר, (עברו כבר 20 שנה… מי היה מאמין!!!!) אני ושחף היינו חברים אך הוא עדיין לא היה בשל להתחייבות של לגור ביחד אז החלטתי שאני נוסעת עם חברים ונדבר בהמשך… כמובן שהגעגועים עשו את שלהם וכבר במהלך הטיול בשיחה טלפונית הוא החליט שהוא בשל ומשם כבר הכל היסטוריה.. 

הפעם השניה הייתה 4 שנים אחרי החתונה שלנו … אחרי 3 שנים של טיפולי פוריות מפרכים החלטנו שהגיע הזמן לצאת לירח דבש כמו שתכננו ועדיין לא יצא בגלל לימודים, עבודה, טיפולי פוריות וכו'… עצתי לצעירים,. לעולם לא לדחות את ירח הדבש! תמיד הזמן לא מתאים! בעצם זו עצה לחיים, אל תדחה למחר את מה שאתה יכול לעשות היום!!!! 

נסענו לירח דבש והיה מדהים! היינו בצפון התפנקנו במלונות טובים, ירדנו לאיים- קופנגן, קוסמוי, קופיפי ולסיום ריילי ביץ. כשהיינו בקופפי התחילו לי כאבי בטן חזקים מלווים בזיעה קרה והחלטנו שצריך לראות רופא. מכיוון שהכאבים היו עזים ובקושי יכולתי ללכת פינו אותי המריצה למרפאה הקרובה (עם כל הכאבים, גם אותי הצחיקה הסיטואציה). הדבר הכי דומה לרופא שמצאנו הייתה אחות שטענה שיש לי גזים כתוצאה מהאוכל המקומי.קבלתי משככי כאבים שעזרו מעט אך הבטן החלה להתנפח ופיתחתי עצירות.. (בסתר ליבי קיוויתי שאני בהריון..) 

משם עברנו לקראבי אך כאבי הבטן לא פסקו ובערבי החלטנו שוב לגשת למרפאה, שוב לא היה רופא ושוב האחות טענה שזה גזים…. הבנו שמשהו לא בסדר כשהתמוטטתי על השביל בדרך לחדר… שחף בתושייה רבה הלך לחפש רופא ומצא את רופא ישראלי שבדיוק סיים את הלימודים ( איתי ויזר המדהים) שבדק ושיער שזה אפנדציט שהתפוצץ ומחייב פינוי… משם החל מסע פינוי של ישראלים ששהו במקום (אין על  ישראלים במצבי מצוקה!) פינוי על מזוודות בזמן גאות על ידי סירה בלילה לבית החולים  הקרוב בקראבי. מי שלא ראה בית חולים תאילנדי ממשלתי לא יכול לדמיין זאת…    מישהו שמע על בית חולים בלי רופאים???  מסתבר שבקראבי כשיש ארוע בלילה צריך להזעיק רופא מהבית. אז הזעיקו רופא מהבית והוא הגיע עם גופיית סבא ועם כפכפים ונראה כמו בן 12. בשלבים האלה ההכרה שלי הייתה ממש מטושטשת. שחף טיפל בההככללל. באולטרסאונד ראו ליטר וחצי גם בחלל הבטן והכניסו אותי לניתוח חרום. בארץ בזמן הזה יום כיפור, המשפחות שלנו שמעו על הארוע במקרה כשרצינו להקדים את הטיסות, הביטוח כרגיל שאנן ואמר לשחף שהמצב הזה עליו "להחזיק אצבעות.." אחרי כמה שעות של ניתוח שבו אין לנו מושג מה עושים לי יצאתי למחלקה שבה ישנים כ 50 חולים בחדר עם שירותים של "בול קליעה" וכאבים מטורפים. בבוקר ראינו שפתחו לי את כל הבטן לאורך ועדיין לא ברור איזה ניתוח עברתי, כי כל הדוח התאילנדית עם מושגים רפואיים… רק ששלחנו את הדוח לארץ לתרגום הבנו שהייתה לי ציסטה בשחלה שדיממה לחלל הבטן… שחף ביקש חדר פרטי כדי שיוכל להשאיר איתי וכדי שהתנאים יהיו קצת יותר נסבלים… היינו הזרים היחידים בכל בית החולים. ההורים שלי בצאת יום כיפור לקחו טיסה אלינו והגיעו יחסית מהר והיו איתנו כל זמן האישפוז… זה עזר מאוד גם מבחינה מוראלית..  השיקום היה לא פשוט אך אחרי שבוע התחלנו את המסע לארץ…

כשהגענו לארץ עברתי בדיקות רבות כדי לדעת שהכל בסדר, שלא גנבו לי כליה או נדבקתי איידס… ובסהכ גילינו שבבית החולים התאילנדי עשו ניתוח מעולה מבחינה רפואית, לא אסטטית כמובן אך רפואית הייתי בסדר גמור..  אך הדבר שהכי הטריד אותי היתה השאלה , האם יהיו לי ילדים? האם אצליח להכנס להריון? גם למומחים שהלכתי אלהם לא הייתה תשובה ואמרו לי לחכות לפחות שנה עד שיהיה ניתן לנסות שוב… בזמן הזה קיבלתי כמה החלטות חשובות בחיי:

1. אני רוצה ללמוד מקצוע טיפולי ולהשפיע על אנשים. נרשמתי לתואר שני בייעוץ ופסיכותרפיה.

2. לנסות להגשים כמה שיותר חלומות כי אי אפשר לדעת מה יקרה מחר.

3. לפתוח ולהגיד את אשר על ליבי כדי להשאר תמיד עם לב אוהב ונקי ממשקעים

4.  לדבוק בזוגיות ובמשפחה כי אין דבר חזק מזה.

אז הייתי במשבר קשה וקראתי המון על החלק הטבעי של טיפולי פוריות הלכתי לדיקור סיני, לטיפול זוגי והקפדתי על תזונה ולהפתעתי אחרי 3 חודשים כבר הייתי בהריון עם בכורתי שני! לא האמנתי שזה יקרה!!! ההריון שלה התרחש במהלך התואר השני ולידתה הייתה שיא חדש בחיי. ומאז הגיעו לעולם גם מאיה, שני , אלה ורון ואני מברכת על כל יום שיש לי אותם. 

הפעם השלישית בתאילנד היתה התיקון לירח הדבש הקודם.. נסענו ל 10 ימים רק אני ושחף כשאלה ביתי השלישית הייתה בת שנה ( לפני 6 שנים) ובאמת היה מעולה, אך כמו שכבר סיפרתי, כשאתה נוסע בלי הילדים חצי מהלב שלך בארץ, דואג, מתגעגע….

עכשיו עם הילדים זו סגירת מעגל עבורי. אז להגיע לתאילנד מרגיש לי כמו חצי בית. הרבה רגעים חשובים בחיי עברתי כאן ועכשיו ניתנת לי ההזדמנות לחלוק את המקומות האטרקציות והחוויות עם הילדים שלי,  ולשזור בהם סיפורים מהעבר… פעמים רבות הם רואים את הצלקת בבטן שלי ושואלים אם אני לא מתביישת…

אז אני מתביישת כשאחרים רואים (סיימנו עם ביקיני לכל החיים) אך אני גאה שמהסיטואציה הזו יצאו דברים כל כך טובים. שהשתנתי, שלמדתי לקחת דברים הפרופורציות ובכלל כל ארוע נמדד לפי התוצאה שלו! והתוצאה שלי היא משפחה מדהימה וארבע ילדים  שמחים, מיוחדים כפי שתמיד רציתי.

אמרנו להגשים חלומות??? 🌟🌟🌟🌟🌟🌟

אז הנה הגיעו הימים האחרונים בבורקאי משם למנילה וחזרה לצפון תאילנד…

אז אחרי התלבטויות עברנו למלון 5 כוכבים  henann lagoon שזה שדרוג משמעותי מהמלון הקודם…

אנחנו שמים לב שעם הזמן בטיול  ההוצאות והצרכים שלנו גדלים וזה מתבטא גם בצורך להתפנק…

בורקאי בהחלט מיועדת לנופש ובאופן מפתיע ממש לא בא לנו לעשות שום אטרקציה למרות שיש פה המון הצעות… צלילת קסדות, בננה, מצנחים, אופנועי ים וכו'… אולי המלון השווה לא עושה חשק לצאת מהבריכה…

ולמרות הנופש המדהים , כאמא הסידורים לא בורחים ממני..  סדר, כביסה, אוכל, חינוך…  זה עדיין אני!!! לרכז את הכביסה במקום אחד (בכל זאת  6 אנשים), לשמור על הסדר ולשלוח למכבסה,  להחליט מתי אוכלים, כמה חטיפים ומתוקים מותר וכשיש מריבות בין הילדים המתווכת האולטימטיבית היא אני…. אז מסתבר שגם שיש שניים שווים חלוקת העבודה נשארת כשהייתה. שחף כרגיל אחראי על הסידורים. האמת אין ספק שלא יכולתי בלעדיו… הוא אלוף בכל הדברים שאני שונאת… להתעסק עם הוצאת כסף, תרגום באנגלית של כל מיני מסמכים שלי לוקח שעה ולו לוקח דקה, הזמנת מלונות, טיסות ומה שביניהם…. יש לו גם כוח פיזי שלי אין. אם צריך להתרוצץ בלהביא, לקחת, לקנות… ובטיול יש המון כאלה… כמות הציוד של משפחה של שש נפשות היא עצומה ועוד לסחוב ציוד ים ובריכה שהרבה פעמים לא מספיק להתייבש בין המעברים ושוקל טון!!!

כביסה מלוכלכת ומסריחה שיוצא שכל פעם מזוודה שלמה מיועדת רק לכביסה מלוכלכת…

 וילד בגמילה שכמות ההחלפות והבילוי שלנו בשירותים ברחבי העולם מעורר התפעלות (רק על זה יכולתי לכתוב בלוג שלם…) 

אז חזרה לבורקאי…

הגענו לבורקאי בגלל המלצות שקיבלנו במהלך הטיול ובהחלט לדעתי זו הייתה סיומת מצויינת… כל הטיול תכננתי לקנות שמלות חוף ופשוט לא היה איפה… אז פתאום להגיע למקום הומה אדם עם חנויות ואקססוריז גרם לי התרגשות עצומה (רק נשים יבינו אותי) ולכן כל הפעילויות הימיות נראו לי שוליות בהחלט… כל מה שעניין אותי הוא הנופש, החוף, השקיעות, האוכל, הקניות והמסאגים… הנאות החיים!!! (קניתי רק שימלה אחת בסוף ב 700 פזו.. כך שממש לא הגזמתי)

גיליתי שיש שם שני קניונים, קניון על החוף שזה למעשה מדרחוב גדול שנקרא ה dmool וקניון מקורה שניקרא סיטימול שהוא יותר רחוק מהאזור התיירותי. נסענו עד אליו ובסוף גילינו שאין בו יותר מ 20 חנויות… אך לפחות הן בסגנון מערבי וזכינו לקנות שם לבנות טלפונים במחירים מצחיקים. ה dmol ממש נחמד אבל הוא אפילו לא מזכיר mall במושגים של הארץ…

הכיף בבורקאי היא תחושת החופש, בערב יש ריקודים על החוף,  מפסלים בחול, וזה מקום עם אוירה של פאן. בהחלט סיומת כיפית.

כשעברנו למלון המפנק אלה החליטה שגם היא יכולה להרוויח כסף. במהלך הטיול ראינו פיליפינים שעושים כל מיני עבודות כדי להרוויח, אפילו אם זה רק כמה פזואים בודדים. אני צופה באלה כבר כמה זמן ורואה איך המחשבות שלה רצות…

יום אחד ראינו הומלס ברחוב שביקש כסף והיא מלמלה לעצמה " למה הוא מבקש כסף, הוא לא עושה שום דבר מיוחד…" וזה פתח שיחה מעמיקה על כישרון ושכל אחד יכול לנצל את הכישרון שלו כדי להרוויח ושלכל אדם יש כישרון…. השיחות המעמיקות בטיולים ( האמת אני מרגישה את זה גם בחופשים של הילדים מבית הספר) הן יקרות מפז…

אז אלה החליטה שגם לה יש כישרון והוא יודעת לעשות קישוטים מעלים… היא ישבה שעות ויצרה קישוטים, צמידים, שרשראות,  וסתם דברים יפים, ארגנה אותם בצלחת ויצאה לשוטט ברחבי המלון כדי למכור…. בהתחלה היא לא הצליחה וחזרה לשאול למה לא קונים ממנה???  העניים שלה המיסוי אותי… שני ומאיה הסבירו לה שזה ירקב אחרי יום יומיים כי זה עלה ונתנו לה דוגמא את הכובע מעלי בננה שעשו להם שנרקב אחרי כמה ימים…. כמה אכזבה הייתה בעניים שלה…. אז היא החליטה למכור רק תמורת פזו… ולאחר שיחה עם המלצרים 😋 התחילו לקנות ממנה והיא הייתה מאושרת😍😘😍😘😍

הפעם השניה הייתה בחוף. יש שם הרבה ילדים פיליפינים שמפסלים בחול תמורת כסף בצורה מדהימה לפי בקשה. למשל שם הילד, שם המשפחה וכו'… הם גם מפסלים בחול את המילה בורקאי ושמים בתוכה נרות כך שזה מואר בצורה מדהימה ומיוחדת אך הם גובים תשלום עבור כל צילום.. הבנות התבאסו… אז יום למחרת הן החליטו שהן מפסלות בעצמן, הן ישבו שעות בזמן שאני ושחף נהנים מהשקיעה עם שיק בננה משובח ופיסלו עד שהצליחו… הייתה להן התלבטות אם לגבות כסף ולבסוף החליטו שזה יהיה בחינם. כך הן פנו לתירים (במיוחד אלה) והציעו להם להצטלם איתם או עם התוצר ללא תשלום… אני נמסה מהיוזמה והרעיונות האלה…

בהמשך אלה שאלה אותי אם אפשר להיות מפורסמים מלפסל בחול? אז המשכנו את שיחתנו לגבי הכישרון וזה התפתח לשיחה שהובילה לכך שמפורסמים הם לא רק שחקנים וזמרים אלה כל מי שמשתמש בכישרון שלו באופן בולט כמו מדענים, ממציאים, אומנים, מנהלים וכו'… ראיתי שזה מרשים אותה! והיא שאלה: נראה לך שאהיה מפורסמת? אמרתי לה עם ניצוץ בעיניים שאני בטוחה שאם היא תשתמש הכישרונות שלה ותתמיד היא בהחלט תהיה מפורסמת…  היא נתנה לי חיבוק כל כך אוהב שהרגשתי שהלב שלי רוצה לעטוף אותה….

ביום אחר שטיילנו בחוף ראינו מלצרים עם סינרים וכובעי שף רוקדים ריקודי שורות,. ברוח שטות החלטנו אני והבנות להצטרף אלהם, היה כל כך כיף ושמייח שהבנות אמרו לי בסוף היום שזה היה היום הטוב ביותר.. כל כך כיף לי שהן נהנות איתי שחושבות שהכי כיף עם אמא. זה לא מובן מאליו בעיני , בכל זאת יש לי מתבגרת וחצי בבית…

אחד הדברים שהבנות רצו לקנות אלה תמונות שציירים מציירים לפי בקשה על חולצות או על קנבס. בגלל שאנחנו עוברים דירה  הן החליטו לעשות תמונות על קנבס עם השמות שלהן והנופים של בורקאי שיהיו להן בחדרים בבית החדש. זה לוקח 24 שעות לביצוע והאמנים שם מדהימים (1250 פזו) אני אוהבת את הבחירות שלהן, הן בוחרות להוציא את הכסף על זכרונות רגשיים יותר מאשר על קשקושים שיש פה בשפע…

באחד הערבים גילינו שוק ממש מגניב שיש בו בעיקר דגים ופירות ים והמיוחד ביותר הוא שניתן לקנות בשוק מה שרוצים ותמורת 180 פזו לקילו מבשלים לכם את מה שקניתם במסעדות מסביב. אומנם יצא קצת יקר אבל מאוד מיוחד! 

יש בבורקאי המון תיירים אסייתים, מסין, יפן, וקוריאה. (בשבילנו הם נראים אותו הדבר… 😑) אז יום אחד ראינו מסעדה סינית מפוצצת בסינים וחשבנו שזה בטוח טוב… "מליון סינים לא טועים😉"  נראה לי שהם היו  בשוק שנכנסו.. היינו הזרים היחידים. האוכל היה מצויין והיה כיף לטעום אוכל לא מוכר. כשעברנו למלון החדש היו שם המון אסייתים והבנות היו מאוד מרוצות שיש שם ילדים וניסו להתחבר. במהלך הטיול כמעט ולא פגשנו משפחות ישראליות וילדים בכלל. באופן כללי האסייתים והפיליפינים מאוד חמים לילדים. בדרכ יש להם ילד אחד או מקסימום שניים והם ממש מתייחסים לילדים בחום ובאדיבות. אז במלון אלה ורון התחברו גם איתם.

בסוף שחף עשה עם הבנות בננה כדי לעשות V גם על זה…😄

בגלל הטראומה מההגעה הבלתי נסבלת לבורקאי הפעם החלטנו לקחת הסעה פרטית דרך המלון עם סירת מנוע מהירה ואין ספק שזו כבר הייתה חוויה אחרת ומפנקת. אומנם עלה יותר יקר (2700 פזו) אבל משתלם מבחינה רגשית.

משם הייתה לנו טיסה למנילה., לקחנו מלון ליד קניון אסיה סנטר שהוא בין עשרת הקניונים הגדולים בעולם , כמובן ששוב בניתי על קניות ולא קניתי כלום..😎  וב 3 בבוקר קמנו לטיסה לבנגקוק ומשם לצאנג מאי. כרגיל ימי מעברים , סיוט ועצבים!!! אבל עכשיו יש לנו 10 ימים בצפון תאילנד בלי מעברים חדים… יש!!!

הגענו לבורקאי…

ההגעה הייתה לא קלה וגם קדמו לה כמה אכזבות.

ביום האחרון בבוהול שכרנו נהג ורכב כדי לבקר בשדות האורז בפארק הלאומי ובמפל.

התחלנו במפל.

Pahangog falls (Dimiao twin falls)

הנהג הוריד אותנו בתחילת המסלול והיינו צריכים לרדת למפל ברגל. באופן מפתיע כשעצרנו את הרכב הגיעה בחורה בכפכפים שהיא גם הקופאית שגובה כניסה למפל וגם המדריכה.

הדרך למפל הייתה תלולה ומחליקה ושחף נאלץ לסחוב את רון על הכתפיים כי בשבילו הדרך הייתה ממש קשה. תוך כדי ירידה המדריכה קראה לעוד בחור בכפכפים שיסייע לנו בירידה. הדרך למפל הייתה מקסימה וגם המפל עצמו היה מרהיב! 

ממש מצחיק איך הם מתפעלים ודואגים לסביבה. ישר שהגענו שני המדריכים החלו לנקות עם מטאטא מקש את העלים מסביב למפל, הם שמו חוטים כמו קורי עכביש כדי שיהיה ניתן להחזיק ולא להסחף וגם החזיקו באזור כמה גלגלי הצלה.

השליטה והיציבות שלהם בגוף ממש מעוררת הערצה! בזמן שאנחנו הלכנו עם פרצוף מתוח כדי שלא ניפול , מחזיקים בכל עלה כדי לא להחליק, מצויידים בסנדלי שורש איכותיות, והם בשיא הביטחון והיציבות עשו את כל הירידה בכפכפים תוך כדי שהם תומכים בנו וסוחבים חלק מהציוד. 

בעליה אלה הפתיעה עם ניתורים מהירים והגיעה ראשונה למעלה שמחה ומאושרת, כמה הילדה הזאת אוהבת להיות ראשונה…🌟

משם רצנו להמשיך לפארק הלאומי (Rajah Sikatuna National Park) אך היינו רעבים וגם מזג האויר החל להשתנות. בזמן הארוחה התחיל גשם זלעפות עם ברקים ורעמים והילדים ממש נבהלו… אז ויתרנו על הפארק הלאומי(בפעם השניה) והמשכנו לטרסות אורז (Cadapdapan rice terraces) בתקווה שמזג האויר ישתפר… נסענו עוד כשעה וחצי וכשהגענו לטרסות ממש התאכזבנו. הם היו ממש לא מרשימות ובגלל הגשם לא יכולנו לראות גם את מה שיש. 

יצא שהיה יום גדוש בנסיעות מבלי לראות הרבה בדרך… מזל שהיה איתנו דיסק או קי עם מוזיקה טובה לשיפור המצב רוח.

יום אחרי כבר הייתה לנו טיסה לבורקאי עם קונקשין במנילה. ימי המעברים הם ימים קשים לנו ולילדים. נראה לי ששמעתי את המילה אמא לפחות 100 פעם בשעה ושכל אחד רצה להגיד לי משהו ממש חשוב כל 5 דקות כפול ארבעה ילדים …😦😦😦😦😦

 גם ההגעה לבורקאי הייתה מבאסת, נוחתים בקטיקלן ומשם דרך חברה מול השדה תעופה סידרנו את העברה עד המלון… ברור שדפקו אותנו גם במחיר וגם בשרות. שילמנו 1600 פזו והם היו אמורים לקחת אותנו בוואן למעבורת שזו בכלל לא מעבורת אלה סירה מצוקמקות עם המזוודות על גג הסירה,  שכדי לשים את המזוודות הם דרשו תשלום נוסף ותשלום נוסף בהוצאתם מהסירה…. והכי מעצבן שאת ההעברה למלון הם רצו שנעשה בטריסקל ולא בוואן כמו שהבטיחו… ממש התעצבנו אבל זה לא עזר לנו ולא רצינו להוסיף תשלום אז נסענו למלון בצפיפות עם כל הציוד קשור בצורה מוזרה מאחורי בטריסקל.

סגרנו במלון  red coco in במרכז סטיישן 2 של 3 כוכבים. כמובן שני חדרים כי לא מצאנו חדר שיכיל את כולנו. המלון בסדר לא יותר מזה אך האווירה הכללית בבורקאי היא ממש כמו נופש באילת, אזור תיירותי מאוד עם כל המשתמע מכך, חנויות, אוכל ברחובות, מוזיקה, צמות וכו… ממש כיף אחר והרבה יותר יקר מכל מה שניתקלנו בו במהלך הטיול. יש פה אפילו קניון אך הוא ממש לא כפי שאנו רגילים אלה פשוט מדרחוב גדול עם כל החנויות האפשריות. אפילו הבנות התפלאו "איזה קניון זה בלי מזגן???" 

אנחנו עדיין מתלבטים אם לשדרג את המלון כי זו חלק מהחוויה בלהיות בבורקאי… אולי נשדרג בימים האחרונים זה אומנם יותר יקר אבל משתלם בשביל החוויה… נראה מה נמצא…

כבר כמה ימים שני התלוננה שכואבת לה האוזן, ניסינו לטפל עם התרופות שהבאנו מהבית אך זה לא עזר והעדפנו ללכת למרפאה בבורקאי שהיא יותר מפותחת מבוהול. אז מיד עם הנחיתה קפצנו למרפאה. נתנו לנו טיפות ואנטיביוטיקה כך ששני ביומיים האחרונים ממש סבלה מהאוזן מתחילה להשתפר… 

ביום הראשון טיילנו בטיילת הצפופה על החוף, רון ממש אוהב חול ים ובכל הזדמנות הוא מתיישב ומצייר בחול. חמוד אמיתי…

 אחרי הסתובבות קלה שחף הלך קדימה ואני התעכבתי קצת מאחור, הייתי בטוחה שרון איתו וכשנפגשנו שאלתי בפליאה איפה רון??? תוך שניות הבנתי שכל אחד חשב שרון איתו וכולנו התחלנו לחפש בטרוף כשכל אחד לקח כיוון אחר..  אני הכי פחדתי שנכנס לים.. אחרי דקות מעטות מאיה ראתה אישה שמסמנת לה ללכת לכיוון מסויים. היא רצה לאותו כיוון ומצאה אותו. הבנות ממש נלחצו ואלה לא הפסיקה לבכות… מדהים איך היא מציגה, חוסן וכוח ולבסוף יש לה נפש כל כך שברירית…

בבוקר טיילנו בקניון ועשינו מסאג, זר לא יבין זאת איך משפחה עם ילד בן שנתיים וחצי נכנסת לעשות מסאג… כולנו בחדר אחד עם וילונות כאשר אלה ורון בשתי מיטות מחוברות ועם מטפלת אחת עושים מסאג… כן גם רון ואפילו יש לו העדפה לכפות הרגלים ואלה דואגת לתרגם למטפל מה הוא רוצה ואיפה וכשהמטפלת ממסאגת את אלה הוא מחכה בסבלנות שהיא תסיים… זו חוויה משפחתית מצויינת!

בגלל הכאבים באוזניים של שני הלכנו לנוח בחדר ויצאנו שוב רק בערב לאכול וקצת להסתובב. 

יש לפעמים ויכוחים על מה נאכל איפה, מה נעשה ואני אוהבת את הפתרונות שמצאנו. ברגע שמגיע כזה ויכוח אנחנו משאירים את הילדים לבד להתייעצות אחרי שנתנו גבולות גזרה כמו: זה חייב להיות באזור שאנו נמצאים בו, מנה/פעילות  לא תעלה יותר מ 200 פזו מדהים לראות איך הם יודעים להסתדר, להתפשר ולהחליט כשאנחנו לא בסביבה. 

היום הלכתי לצבוע את השיער, עוד התמודדות לא צפויה של גיל 40  בטיול ארוך- שיער לבן!!!  בקשתי המלצה מהמלון, זה ממש לא טריוויאלי שתיירים צובעים פה את השיער וקיבלתי ממש יחס של כבוד! ולפחות עכשיו אני יכולה להיות רגועה חודש נוסף עד החזרה לארץ.

הילדים ושחף קפצו על המציאה ובאותה הזדמנות גם סיפרנו את רון, שחף ואלה. אלה ראתה תסרוקת מיוחדת עם גילוח בצד אחד ונדלקה… החלטנו לזרום ועשינו לה את אותה תספורת כמו של הספריות, ממש מגניבה ומיוחדת הילדה הזו!!!

אח"כ קפצנו לחוף וראינו מישהו גולש על גלשן קטן במים הרדודים. הניצוץ בעיניים של מאיה ואלה נדלק. מאיה באומץ רב ניגשה אליו ובקשה שילמד אותה וכך הם החלו להתאמן במשך שעה והגיעו לתוצאות די טובות… כך הן סחטו ממני הבטחה שבקייטנה הבאה הן. רוצות קייטנת גלישה…😹

יש לנו עוד כמה ימים בבורקאי ויש פה הרבה אטרקציות ימיות אך בנתיים הזמן טס ובקושי מתחשק לנו לעשות איזו שהיא אטרקציה  … 💖💗💝

אז אתמול באמת נחנו…

שחף הלך לצלילה שהייתה לא משהו לדבריו ואנחנו נשארנו במלון עד אחהצ ששחף חזר.

שחף:

הצלילה היתה בשני אתרים ב balicasang island. Black forest & cathedral. Cathedral הוא אתר יפה אבל הראות ב black forest הייתה גרועה והאלמוגים לא     משהו. 

 צללתי עם מועדון  alona divers שקראתי המלצות לגביו. למועדון סירת צוללים טובה וציוד חדש, אבל ה dive master שצלל איתי היה חלש. זה הרגיש כמו לצלול לבד…

כששחף חזר הרגשתי צורך עז לקצת חיים מערביים יותר אז נסענו לקניון באי הסמוך. באופן כללי יש צורך של כולנו בלחזור קצת לחיים הרגילים והמערביים שלנו. אם עד עכשיו אכלנו אוכל מקומי ובסהכ די הצטנענו פתאום יש רצון לאוכל מערבי כמו המבורגר, פיצות, פסטות וגם ברצון בטלויזיה בעברית. הצלחנו לראות כמה פרקים דרך הלפטופ השרדות ובעוד כל מיני סממנים של לבוש, העלאת זכרונות וגעגועים…

 כשהגענו לקניון כצפוי הוא לא היה מערבי כמו שייחלתי… רציתי לקנות כמה דברים שחסרים לי כמו כמה שמלות חוף, משקפי שמש קצת בגדים לילדים אך כמובן שלא מצאתי כלום וכרגיל מרוב ייאוש מצאתי את עצמי בסופר🙄 קונה מצרכים וחטיפים  (כבר סיפרתי שאני הכי אוהבת סופרים). הופתעתי לגלות איזה הבדלי מחירים יש בין המחירים בסופר למינימרקטים המתויירים שבדרך כלל אנחנו עוצרים בהם… מדהים!

היום עשינו איילנד הופינג. קמנו ב 6 בבוקר כדי לראות דולפינים. שעה מטורפת והיה ממש קשה להעיר את הילדים. אך הצלחנו לצאת ב 6.30 והצטרפו אלנו עוד 2 תיירות צ'כיות שפגשנו במלון.

כשהגענו לסירה חיפשנו בטרוף את הדולפינים אך זה דורש סבלנות ומרוב צפייה מאיה נרדמה על הסיפון מעייפות.

לאחר כמה דקות הצלחנו לראות דולפינים!!! זה כל כך מלהיב לראות חיות בטבע, ראינו להקות ענקיות וחלקם אפילו קפצו ממש מעל המים. 

משם נסענו לאי נוסף balicasang

  האי היה די סתמי ואפילו ששחף רון ומאיה החליטו לשנרקל זו לא הייתה חוויה מיוחדת. אלה פיתחה בימים האחרונים רתיעה מהחול. היא טוענת שפשוט נמאס לה מהליכלוך.. כך שהיום היא אפילו לא רצתה ללבוש בגד ים וכשהיה צריך לעבור במים או בחול היא ממש קיטרה ובחלק מהפעמים נשארה על הסירה. ולסיום החוויה, בזמן שהיא מקטרת על האבנים והחול היא ניערה את הסנדל ואבנים החלו לעוף מתוכו, ואחת האבנים הקטנות באורח פלא נכנסה לנחיר השמאלי והקטן שלה…. כשהיא אמרה לי בצרחות היסטריות שאבן נכנסה לה לאף בקושי האמנתי… אך ביקשתי ממנה להוציא אויר חזק מהאף ולהפתעתי אכן עפה משם אבן קטנטנה… זה בהחלט סיים את הירידה שלה לחוף מהסירה ואחרי שכבר נרגענו התחלנו לצחוק על הדרקונית הקטנה שיורה אבנים מהאף…😂😂😂

המיוחד בשייט היה שהקרקעית הייתה  רדודה כך שמהסירה היה ניתן לראות כוכבי ים, קיפודי ים, צבי ים ושוניות אלמוגים

משם נסענו לאי הנעלם virgin island  אי מדהים וצר שבזמן גאות נעלם כליל. זכינו  אפילו להחזיק כוכב ים אמיתי והצטלמנו עם הנוף המשגע בלי סוף. 

משם חזרנו לאלונה ביץ לאכול ומשם חזרה למלון. וכמו כל יום סיימנו בבריכה. הבריכה היא שיחוק רציני החוויה במלון הייתה לגמרי שונה בלעדיה. לאחר הרחצה בבריכה אני נרדמתי לשעתיים…. (זה לא קורה בדרכ) 

בסהכ האיילנד הופינג פה הוא הרבה פחות מוצלח ממה שחווינו בפלאוון אל נידו. לפני כן לא היה לנו למה להשוות אבל עכשיו חד משמעית בפלאוון היה איילנד הופינג מצויין ואני קצת מתחרטת שלא עשינו שם עוד סיור מוצלח…

מחר אנחנו יוצאים לטיול יום לטרסות האורז ולפארק הלאומי.