צ'אנג מאי

אז הגענו לצ'אנג מאי. כרגיל המעברים עם הילדים לא קלים…

בתאילנד קבענו.עם חברים מהבית שגם להם יש 3 ילדים בגילאים של הילדים שלנו אז הילדים ואנחנו מאוד חיכינו למפגש… בכל הטיול עד עכשיו לא פגשנו משפחות כמעט בכלל אז השמחה הייתה רבה…

הגענו ביום ראשון בערב וישר נפגשנו עם החברים בשוק יום א' המקסים! מה שמיוחד בשוק הזה הוא כמות האומנים ועבודות היד. אהבתי במיוחד את הצניעות שלו בהשוואה לשוק הלילה.
 השוק הזה הרבה יותר זול והרבה פחות ממוסחר. מכיוון שכבר היינו בבנגקוק ובוודאות המחירים שם לא זולים החלטתי שאת רוב הקניות אעשה בצאנג מאי.  אז קנינו קצת בגדים, מזכרות ודברים לבית. באופן כללי קצב ההוצאות פה הוא כפול לעומת הפיליפינים גם מבחינת קניות וגם מבחינת אטרקציות. 

יום השני:

קפצנו יחד עם החברים ללמטייל כדי לתכנן את השהות שלנו בצאנג מאי.

לקחנו 3 אטרקציות: מוזאון התלת מימד (Art in Paradise), טיול עם סנפלינג לסטיקי פולס (cliff 5)  ופארק האומגות  (flying squirrels).

מוזאון התלת מימד נמצא בהמשך הרחוב אז המשכנו ישר לשם. המוזיאון מאוד מלהיב וצילמנו המון… אלה בהחלט היו שעתיים מגניבות! מכיוון שירד גשם המשכנו לקניון הגדול שנקרא פסטיבל מול. הקניון מלא מותגים ומאוד יקר… רון נהנה במיוחד כי הם נותנים מכונית לילדים לטיול בקניון ללא תשלום אז בשבילו זו הייתה האטרקציה העיקרית (איזה כיף לקנות אושר בחינם😉) אבל חוץ מזה הקניון לא מומלץ בכלל! 

יום אחרי נסענו לעשות סנפלינג ולטפס במעלה. Bua Tong Sticky Waterfalls הסטיקי פולס 
  הנסיעה לשם ערכה כשעה וחצי והמקום בהחלט מקסים! ההליכה היא בג'ונגל אמיתי (מלללאא יתושים- חובה להביא חומר מקומי נגד יתושים) מכיוון שירד גשם לפני התמלאנו בבוץ אבל גם זה היה חלק מהחוויה, עשינו סנפלינג לתוך מפלים, יכולנו גם לקפוץ לתוכם והיה ממש מגניב. הקטנים שלא רצו או לא יכלו לעשות סנפלינג הלכו מסביב. המשכנו משם למפל שקיבל את הכינוי סטיקי פולס בגלל שניתן לעלות ממש בתוך המפל וזה לא מחליק! זו הייתה באמת חוויה. כשרון התעייף מההליכה שחף סחב אותו על הגב במעלה המפל כמו קופיף קטן. אחד הארועים הפחות נעימים היה כשאלה נעמדה מעל קו של נמלים אדומות שטיפסנו לה על הרגליים ועקצו אותה. זה היה בהחלט לא נעים וישר לקחנו אותה חזרה למפל להטביע אותם… זה עזר חלקית כי הן די נדבקות… (sticky ants?😉)  המפלים מקסימים ובהחלט שווים את הביקור. לדעתי מי שלא רוצה סנפלינג לא חייב לקחת את הטיול המלא שהוא די יקר ( 1700 לאדם דרך למטייל צאנג מאי ואפילו חייבו  את רון שמתחת לגיל 3) אפשרי בהחלט להגיע למפלים עם רכב/ נהג ולשהות שם כמה שעות ולחסוך את עלות הטיול. הילדים יהנו בכל מקרה.

היום השלישי

ביום הזה די נמרחנו במלון עד הצהריים… בפיליפינים דאגנו תמיד שזה יהיה מלון עם בריכה… בצאנג מאי לדעתי זה די מיותר כי יש המון פעילויות וגם לא כל כך חם אבל בכל זאת עם ילדים חשוב שיהיה מלון מפנק ובמיקום טוב לפחות ליד ה 7/11 שהפך להיות חברי הטוב בימים האחרונים..

לקראת הצהרים יצאנו לאכול ולקחנו את הטנדר האדום שיקח אותנו למקדש Wat Phra That Doi Suthep. בצאנג מאי יש כמה סוגים של תחבורה ציבורית: וואן שבדר"כ מוזמן מראש, טוקטוק וטנדר אדום פתוח. בגלל שאנחנו שישה ולפעמים עם עגלה אנחנו משתמשים בטנדר האדום אך צריך תמיד לשאול אם הוא לוקח אתכם ישירות ליעד. הרבה פעמים הם עושים איסופים נוספים ולא אומרים מילה בנושא…

אז הגענו למקדש, הילדים טפסו בזריזות ומאוד התרשמו מהמבנה, מהטקסים ובקשו להתפלל… מצחיק איך ילדים אוהבים להתפלל.. אני חושבת שזה עונה על הצורך שלהם לעזרה בהגשמת החלומות והרצונות שלהם… אני זוכרת כמה אני הייתי מתפללת ומבקשת שדברים יקרו כפי שאני רוצה… אני עדיין זוכרת את התחושה של החוסר יכולת והתקווה שמישהו יגשים אותם מבלי שאצטרך לעשות דבר … רק לבקש ולהתפלל…

הבנות שאלו הרבה שאלות על בודהה והבודהיזם ומצאתי את עצמי מקריאה להן את יסודות הבודהיזם… אני חושבת שאם הייתי צריכה לבחור דת הייתי בוחרת בבודהיזם, הצניעות, הקבלה, ההתמקדות באדם ובטבע קוסמת לי מאוד ובעיקר מאפשרת קיום אמיתי וממומש של הטבע האנושי בין אדם לחברו ובין אדם לסביבה. ממש מתחשק לי ללמוד על הבודהיזם לעומק ומקווה שאזכה לעשות זאת כשאחזור (עוד יעד לממש😉) 

משם המשכנו לשוק הלילה שהיה נחמד, הרבה פחות טוב ממה שזכרתי. הכי הפריע לי שכל הרוכלים התאילנדים מנסים לדבר עברית ושהישראלים למדו אותם מילים ממש לא יפות וחצופות… ממש לא התאים לנו שקוראים לנו "אחי" או "אחותי" או כשהחלטנו לא לקנות משהו קראו לנו "קמצנים" אני חושבת שתופעה כזו לא מתקיימת עבור אף עם אחר… זה ממש הוציא לי את החשק מההסתובבות והקניה… 

היום הרביעי

ביום זה החלטנו להתפצל, אני ושני הלכנו לקורס בישול תאילנדי בחווה האורגנית ושחף עם שאר הילדים הלכו לשיעור אגרוף תאילנדי.

http://muaythaigymhongthong.com
300 באט לאימון לשעה

קורס הבישול היה חוויה מדהימה (3000 באט לשתינו). בתחילה הגענו לשוק מחוץ לצאנג מאי וסוף סוף קיבלנו הסברים על התבלינים, הירקות, הפירות, הרטבים והתרבות התאילנדית. השוק היה צבעוני ומאוד מאוד זול (פתאום הבנתי כמה דופקים את התיירים בדר"כ). משם המשכנו לחווה ועשינו סיור עם הדרכה על הירקות והתבלינים שגדלים אצלהם, מדהים שכל חתיכה שנראית לי כמו דשא היא בעלת ריח וטעם אחר. רוב הגידולים תמיד שקועים בבוץ כך שהכל נראה אותו דבר או כמו שהמדריכה אמרה " same same bat differnt" 

 בישלנו טום ים, פתאי,עוף בקארי ירוק, אדום וצהוב , אורז ולסיום קינוח בננה ברוטב של עלי פנדה (מסתבר שיש דבר כזה..) וחלב קוקוס- טעים בטרוף!  זה היה יום טעים, מהנה ומעייף במיוחד אז כשחזרנו למלון אני ושני קינחנו במסאג… 

היה תענוג  להיות רק עם ביתי הבכורה, כמה היא גדלה… פתאום יושבת לידי נערה, שמפטפטת בשיחה קולחת, בוגרת עם מחשבות, הגיגים תסכולים… זה כל כך מרגש אותי לראות  אותה גדלה.. לא רק פיזית , כי בגובה היא עברה אותי כבר לפני שנה…. אלה רגשית ומחשבתית… זה ממש גורם לי להחסיר פעימה…

היה תענוג להיות יחד במטבח אחד בשיתוף פעולה ורוגע… לא כמו בבית שמוטרדים מהלכלוך והכלים… זה עושה את זה כל כך פשוט וכיפי שמישהו אחר מכין את המצרכים , מסדר ושוטף את הכלים ואז בהחלט אפשר להרגיש כמו בתוכנית בישול 🍗

שחף בזמן הזה לקח את הילדים לסדנא של אגרוף תאילנדי. ליד המלון שלנו יש את ההופעות אך מסתבר שמקום האימון נמצא בקצה אחר של צ'אנג מאי (שעה נסיעה בפקקים) הילדים ושחף מאוד נהנו הם למדו על עקרונות באיגרוף עם מאמן אישי צמוד שלימד אותם אגרופים ובעיטות ואפילו רון רצה להשתתף ויצא סרטון מצחיק כשרון תופס את המדריך בביצים…😂😂😂

היה כיף להפגש בערב יחד ולספר אחד לשני את היום שהיה… התגעגענו… כבר היה מאוחר ולא רצינו  לצאת מהמלון אז אכלנו בחדר והבנות למדו קצת מתמטיקה ואנגלית והיה ערב מתוק ורגוע בחדר… 

היום החמישי

גם ביום הזה התפצלנו. שחף לקח את שני ומאיה יחד עם חברו דן ובנו לאומגות דרך למטייל (1700 לאדם) ואני נשארתי עם אלה ורון. שחף והבנות יצאו די מוקדם ואני החלטתי שזה זמן טוב לעשות איתם קצת קניות אז בקשתי המלצה מהמלון לקניון זול של מקומיים והגעתי באמת לקניון שהוא ממש כמו שוק קטן.. בשוק הזה הייתי כמה שעות כי גם נפגשתי עם חברתי וחלק מילדיה אכלנו צהרים והיה שם ג'ימבורי נחמד שבו שהינו עד ששחף והילדים הצטרפו אלינו. 

הפארק אומגות היה מצויין, האומגות היו ארוכות ומסודרות. בארוחת צהרים הייתה במרפסת שצופה על ואדי מרהיב ובכלל היתה תחושה של ביטחון ובכל האומגות היה  נוף מטורף ובכלל זו הייתה חוויה מצויינת שלא כדאי לפספס!

לאחר התלבטויות החלטנו לעשות את טיול הגיפים המפורסם בצאנג מאי. לאחר ברורים אם כדאי ללכת לאזורים המרכזיים בצורה עצמאית החלטנו שעבורנו עדיף מבחינה כלכלית וחברתית לקחת את הטיול המאורגן. הילדים שלנו מאוד זורמים ולא מפונקים ולאחר חודש טיול שבו אנו רק עם עצמנו אני מרגישה שהילדים זקוקים לחברה. מעבר לכך זה יהיה גיוון מהטיול העצמאי שעברנו עד כה. עשינו השוואה בין החברות המובילות והחלטנו לצאת עם הרד בריק (4800 לאדם כולל לינה אוכל שתיה כשילד עד גיל 7 משלם 3800 וילד מתחת לגיל 3 לא משלם בכלל) ובנוסף הם נותנים מתנה את הלילה שחוזרים ובשבילנו זה הלילה האחרון לפני הטיסה. 

מחר שכרנו רכב עם  החברים (2400 באט לוואן) ונצא לטיול עצמאי בחוות הטיגריסים וב- poopoo farm ..שם עושין נייר מקקי של פילים.

כמה טיפים לצאנג מאי:

1. תמיד לשאול את הנהג בטנדר האדום אם הוא נוסע ישיר.

2. מנה מקומית היא בסביבות 70-120    באט אך אוכל מערבי עולה כמעט כפול

3. האטרקציות נורא יקרות!!! יש לחשוב טוב על מה כדאי להוציא ומתי.

4. קניות הכי כדאי לקנות בצאנג מאי כי בשאר המקומות הרבה יותר יקר (במיוחד בבנגקוק)

5. שוק יום א ושוק יום שבת (שנמצא לידשער צאנג מאי) מצויינים

6. שווה להשקיע במלון נוח אבל לא חובה בריכה

7. מבחינת מחיר- טיול ג'יפים יוצא הכי זול מבחינת הכניסה לאטרקציות השהות, וניצול הזמן

אני ותאילנד סיפור אהבה- נוסטלגיה…

אז חזרנו למוכר… תאילנד אהובתי!

הפעם אהיה קצת נוסטלגית… אז למי שאין כוח יכול לדלג על הפוסט…

זו כבר פעם רביעית שלי בתאילנד ובכל פעם היא נראית קצת אחרת..

הפעם הראשונה שלי בתאילנד הייתה בסיום השנה הראשונה של התואר, (עברו כבר 20 שנה… מי היה מאמין!!!!) אני ושחף היינו חברים אך הוא עדיין לא היה בשל להתחייבות של לגור ביחד אז החלטתי שאני נוסעת עם חברים ונדבר בהמשך… כמובן שהגעגועים עשו את שלהם וכבר במהלך הטיול בשיחה טלפונית הוא החליט שהוא בשל ומשם כבר הכל היסטוריה.. 

הפעם השניה הייתה 4 שנים אחרי החתונה שלנו … אחרי 3 שנים של טיפולי פוריות מפרכים החלטנו שהגיע הזמן לצאת לירח דבש כמו שתכננו ועדיין לא יצא בגלל לימודים, עבודה, טיפולי פוריות וכו'… עצתי לצעירים,. לעולם לא לדחות את ירח הדבש! תמיד הזמן לא מתאים! בעצם זו עצה לחיים, אל תדחה למחר את מה שאתה יכול לעשות היום!!!! 

נסענו לירח דבש והיה מדהים! היינו בצפון התפנקנו במלונות טובים, ירדנו לאיים- קופנגן, קוסמוי, קופיפי ולסיום ריילי ביץ. כשהיינו בקופפי התחילו לי כאבי בטן חזקים מלווים בזיעה קרה והחלטנו שצריך לראות רופא. מכיוון שהכאבים היו עזים ובקושי יכולתי ללכת פינו אותי המריצה למרפאה הקרובה (עם כל הכאבים, גם אותי הצחיקה הסיטואציה). הדבר הכי דומה לרופא שמצאנו הייתה אחות שטענה שיש לי גזים כתוצאה מהאוכל המקומי.קבלתי משככי כאבים שעזרו מעט אך הבטן החלה להתנפח ופיתחתי עצירות.. (בסתר ליבי קיוויתי שאני בהריון..) 

משם עברנו לקראבי אך כאבי הבטן לא פסקו ובערבי החלטנו שוב לגשת למרפאה, שוב לא היה רופא ושוב האחות טענה שזה גזים…. הבנו שמשהו לא בסדר כשהתמוטטתי על השביל בדרך לחדר… שחף בתושייה רבה הלך לחפש רופא ומצא את רופא ישראלי שבדיוק סיים את הלימודים ( איתי ויזר המדהים) שבדק ושיער שזה אפנדציט שהתפוצץ ומחייב פינוי… משם החל מסע פינוי של ישראלים ששהו במקום (אין על  ישראלים במצבי מצוקה!) פינוי על מזוודות בזמן גאות על ידי סירה בלילה לבית החולים  הקרוב בקראבי. מי שלא ראה בית חולים תאילנדי ממשלתי לא יכול לדמיין זאת…    מישהו שמע על בית חולים בלי רופאים???  מסתבר שבקראבי כשיש ארוע בלילה צריך להזעיק רופא מהבית. אז הזעיקו רופא מהבית והוא הגיע עם גופיית סבא ועם כפכפים ונראה כמו בן 12. בשלבים האלה ההכרה שלי הייתה ממש מטושטשת. שחף טיפל בההככללל. באולטרסאונד ראו ליטר וחצי גם בחלל הבטן והכניסו אותי לניתוח חרום. בארץ בזמן הזה יום כיפור, המשפחות שלנו שמעו על הארוע במקרה כשרצינו להקדים את הטיסות, הביטוח כרגיל שאנן ואמר לשחף שהמצב הזה עליו "להחזיק אצבעות.." אחרי כמה שעות של ניתוח שבו אין לנו מושג מה עושים לי יצאתי למחלקה שבה ישנים כ 50 חולים בחדר עם שירותים של "בול קליעה" וכאבים מטורפים. בבוקר ראינו שפתחו לי את כל הבטן לאורך ועדיין לא ברור איזה ניתוח עברתי, כי כל הדוח התאילנדית עם מושגים רפואיים… רק ששלחנו את הדוח לארץ לתרגום הבנו שהייתה לי ציסטה בשחלה שדיממה לחלל הבטן… שחף ביקש חדר פרטי כדי שיוכל להשאיר איתי וכדי שהתנאים יהיו קצת יותר נסבלים… היינו הזרים היחידים בכל בית החולים. ההורים שלי בצאת יום כיפור לקחו טיסה אלינו והגיעו יחסית מהר והיו איתנו כל זמן האישפוז… זה עזר מאוד גם מבחינה מוראלית..  השיקום היה לא פשוט אך אחרי שבוע התחלנו את המסע לארץ…

כשהגענו לארץ עברתי בדיקות רבות כדי לדעת שהכל בסדר, שלא גנבו לי כליה או נדבקתי איידס… ובסהכ גילינו שבבית החולים התאילנדי עשו ניתוח מעולה מבחינה רפואית, לא אסטטית כמובן אך רפואית הייתי בסדר גמור..  אך הדבר שהכי הטריד אותי היתה השאלה , האם יהיו לי ילדים? האם אצליח להכנס להריון? גם למומחים שהלכתי אלהם לא הייתה תשובה ואמרו לי לחכות לפחות שנה עד שיהיה ניתן לנסות שוב… בזמן הזה קיבלתי כמה החלטות חשובות בחיי:

1. אני רוצה ללמוד מקצוע טיפולי ולהשפיע על אנשים. נרשמתי לתואר שני בייעוץ ופסיכותרפיה.

2. לנסות להגשים כמה שיותר חלומות כי אי אפשר לדעת מה יקרה מחר.

3. לפתוח ולהגיד את אשר על ליבי כדי להשאר תמיד עם לב אוהב ונקי ממשקעים

4.  לדבוק בזוגיות ובמשפחה כי אין דבר חזק מזה.

אז הייתי במשבר קשה וקראתי המון על החלק הטבעי של טיפולי פוריות הלכתי לדיקור סיני, לטיפול זוגי והקפדתי על תזונה ולהפתעתי אחרי 3 חודשים כבר הייתי בהריון עם בכורתי שני! לא האמנתי שזה יקרה!!! ההריון שלה התרחש במהלך התואר השני ולידתה הייתה שיא חדש בחיי. ומאז הגיעו לעולם גם מאיה, שני , אלה ורון ואני מברכת על כל יום שיש לי אותם. 

הפעם השלישית בתאילנד היתה התיקון לירח הדבש הקודם.. נסענו ל 10 ימים רק אני ושחף כשאלה ביתי השלישית הייתה בת שנה ( לפני 6 שנים) ובאמת היה מעולה, אך כמו שכבר סיפרתי, כשאתה נוסע בלי הילדים חצי מהלב שלך בארץ, דואג, מתגעגע….

עכשיו עם הילדים זו סגירת מעגל עבורי. אז להגיע לתאילנד מרגיש לי כמו חצי בית. הרבה רגעים חשובים בחיי עברתי כאן ועכשיו ניתנת לי ההזדמנות לחלוק את המקומות האטרקציות והחוויות עם הילדים שלי,  ולשזור בהם סיפורים מהעבר… פעמים רבות הם רואים את הצלקת בבטן שלי ושואלים אם אני לא מתביישת…

אז אני מתביישת כשאחרים רואים (סיימנו עם ביקיני לכל החיים) אך אני גאה שמהסיטואציה הזו יצאו דברים כל כך טובים. שהשתנתי, שלמדתי לקחת דברים הפרופורציות ובכלל כל ארוע נמדד לפי התוצאה שלו! והתוצאה שלי היא משפחה מדהימה וארבע ילדים  שמחים, מיוחדים כפי שתמיד רציתי.

אמרנו להגשים חלומות??? 🌟🌟🌟🌟🌟🌟

משפחת צאיג מטיילת

ברוכים הבאים לבלוג שלנו!

ב 2017 החלטנו לנסוע פתאום באמצע החיים לחודשיים טיול כל המשפחה.

העובדה שאני מורה בשנת שבתון ושחף כאיש הייטק שיתף פעולה עזרה למימוש ההחלטה.

אז מי אנחנו?

אמא אבא וארבע ילדים.

לטיול הגדול הראשון נסענו לחודשיים לתאילנד ולפלפינים לכבוד בת המצווה של שני אלינו הצטרפו מאיה בת 10, אלה בת 7 ורון בן שנתיים וחצי.

מאז אנחנו נוסעים כמעט כל שנה לחודש לפחות.

במהלך הטיולים אנו מעדכנים חוויות, קשיים, המלצות, מחשבות וכל מה שמתרחש בחיינו.♥️

מוזמנים לעקוב…