אז כמה וידוויים…
כשהיינו בבנקוק בטיול אופניים נפלתי עם האופניים בעלייה ממש מטופשת וסדקתי את הצלעות…
מרוב בושה ופחד שיפול עול על שחף לא התוודעתי ישר ואמרתי ש"הכל בסדר"… פשוט התבישתי. התביישתי ליפול, התביישתי להגיד שכואב ובעיקר פחדתי שגם לרון קרה משהו או אפילו שהוא רק נבהל…
מאז אני מסתובבת עם כאבים אבל הודות לבעל הנפלא שלי ולילדים המדהימים הכל יותר קל…
כשהגענו לפיליפינים התחלנו לקחת את המלרון נגד מלאריה, תוך יומיים הילדים פתחו פריחה אז הפסקנו את המלרון והחלטנו להתגונן על ידי מריחת אלטוש מקומי מסריח.
היום גם שחף לא מרגיש טוב, אולי אכל משהו לא טוב בצלילה או אולי סתם וירוס… אבל התוצאה היא ששנינו די מושבתים ולכן מעבירים את היום במלון…
ניצלנו את הזמן ללמידה, חשבון, אנגלית , לספר את רון שסבל מחום עם השיער הארוך שלו וסתם לזמן איכות בזמן ששחף ישן את שנת ההחלמה שלו.
מחר אנחנו בטיסה לסבו.
ועוד קצת תובנות:
איזה כיף שאנחנו יחד משפחה בסירה אחת…
אפשר ללמוד וגם כיף יותר ברוגע ובשלווה.
הילדות מראות יכולות שגורמות לי להתמוגג, שלושתן מנסות לדבר אנגלית ולהסתדר, הן רגועות יותר מתמיד, רון התחיל להשתמש , בביטויים מקומיים וביטויים שגורים באנגלית אלה פותחת בשיחה באנגלית עם כל תייר מזדמן ואפילו
למדה לחקות את הדיבור הפיליפיני😂
משפחת צאיג מטיילת בעולם 