משפחת צאיג מטיילת בעולם

אז אתמול באמת נחנו…

שחף הלך לצלילה שהייתה לא משהו לדבריו ואנחנו נשארנו במלון עד אחהצ ששחף חזר.

שחף:

הצלילה היתה בשני אתרים ב balicasang island. Black forest & cathedral. Cathedral הוא אתר יפה אבל הראות ב black forest הייתה גרועה והאלמוגים לא     משהו. 

 צללתי עם מועדון  alona divers שקראתי המלצות לגביו. למועדון סירת צוללים טובה וציוד חדש, אבל ה dive master שצלל איתי היה חלש. זה הרגיש כמו לצלול לבד…

כששחף חזר הרגשתי צורך עז לקצת חיים מערביים יותר אז נסענו לקניון באי הסמוך. באופן כללי יש צורך של כולנו בלחזור קצת לחיים הרגילים והמערביים שלנו. אם עד עכשיו אכלנו אוכל מקומי ובסהכ די הצטנענו פתאום יש רצון לאוכל מערבי כמו המבורגר, פיצות, פסטות וגם ברצון בטלויזיה בעברית. הצלחנו לראות כמה פרקים דרך הלפטופ השרדות ובעוד כל מיני סממנים של לבוש, העלאת זכרונות וגעגועים…

 כשהגענו לקניון כצפוי הוא לא היה מערבי כמו שייחלתי… רציתי לקנות כמה דברים שחסרים לי כמו כמה שמלות חוף, משקפי שמש קצת בגדים לילדים אך כמובן שלא מצאתי כלום וכרגיל מרוב ייאוש מצאתי את עצמי בסופר🙄 קונה מצרכים וחטיפים  (כבר סיפרתי שאני הכי אוהבת סופרים). הופתעתי לגלות איזה הבדלי מחירים יש בין המחירים בסופר למינימרקטים המתויירים שבדרך כלל אנחנו עוצרים בהם… מדהים!

היום עשינו איילנד הופינג. קמנו ב 6 בבוקר כדי לראות דולפינים. שעה מטורפת והיה ממש קשה להעיר את הילדים. אך הצלחנו לצאת ב 6.30 והצטרפו אלנו עוד 2 תיירות צ'כיות שפגשנו במלון.

כשהגענו לסירה חיפשנו בטרוף את הדולפינים אך זה דורש סבלנות ומרוב צפייה מאיה נרדמה על הסיפון מעייפות.

לאחר כמה דקות הצלחנו לראות דולפינים!!! זה כל כך מלהיב לראות חיות בטבע, ראינו להקות ענקיות וחלקם אפילו קפצו ממש מעל המים. 

משם נסענו לאי נוסף balicasang

  האי היה די סתמי ואפילו ששחף רון ומאיה החליטו לשנרקל זו לא הייתה חוויה מיוחדת. אלה פיתחה בימים האחרונים רתיעה מהחול. היא טוענת שפשוט נמאס לה מהליכלוך.. כך שהיום היא אפילו לא רצתה ללבוש בגד ים וכשהיה צריך לעבור במים או בחול היא ממש קיטרה ובחלק מהפעמים נשארה על הסירה. ולסיום החוויה, בזמן שהיא מקטרת על האבנים והחול היא ניערה את הסנדל ואבנים החלו לעוף מתוכו, ואחת האבנים הקטנות באורח פלא נכנסה לנחיר השמאלי והקטן שלה…. כשהיא אמרה לי בצרחות היסטריות שאבן נכנסה לה לאף בקושי האמנתי… אך ביקשתי ממנה להוציא אויר חזק מהאף ולהפתעתי אכן עפה משם אבן קטנטנה… זה בהחלט סיים את הירידה שלה לחוף מהסירה ואחרי שכבר נרגענו התחלנו לצחוק על הדרקונית הקטנה שיורה אבנים מהאף…😂😂😂

המיוחד בשייט היה שהקרקעית הייתה  רדודה כך שמהסירה היה ניתן לראות כוכבי ים, קיפודי ים, צבי ים ושוניות אלמוגים

משם נסענו לאי הנעלם virgin island  אי מדהים וצר שבזמן גאות נעלם כליל. זכינו  אפילו להחזיק כוכב ים אמיתי והצטלמנו עם הנוף המשגע בלי סוף. 

משם חזרנו לאלונה ביץ לאכול ומשם חזרה למלון. וכמו כל יום סיימנו בבריכה. הבריכה היא שיחוק רציני החוויה במלון הייתה לגמרי שונה בלעדיה. לאחר הרחצה בבריכה אני נרדמתי לשעתיים…. (זה לא קורה בדרכ) 

בסהכ האיילנד הופינג פה הוא הרבה פחות מוצלח ממה שחווינו בפלאוון אל נידו. לפני כן לא היה לנו למה להשוות אבל עכשיו חד משמעית בפלאוון היה איילנד הופינג מצויין ואני קצת מתחרטת שלא עשינו שם עוד סיור מוצלח…

מחר אנחנו יוצאים לטיול יום לטרסות האורז ולפארק הלאומי.

לאחר התלבטויות רבות אם להמשיך לנדוד ממקום למקום או להשאר במלון ולצאת לגיחה קצרה באוסלוב בשביל שנרקול עם כרישי לוויתן החלטנו להשאר.

מאוד אהבנו את המלון והנדודים עם כל המזוודות והילדים מאוד מעיקים.

בעלת המלון המקסימה סדרה לנו הסעה בוואן בעלות של 3500 פזו והצטרף אלינו גם בחור צעיר בשם גווין (36 באירופה זה עדיין צעיר) מאנגליה שהתחלק איתנו בהוצאות. לכל אורך הדרך הוא היה מאוד סבלני לילדים והיה ממש נחמד יחד.

הנסיעה לקחה שעתיים וכדי להגיע בזמן לפני העומס יצאנו בשעה 6 מהמלון. הילדים די קיטרו על העייפות וההתארגנות המוקדמת וכפיצוי עצרנו במאפיה מקומית. ההפתעה הגדולה הייתה במחיר המאפיים. כל מאפה עלה  3 פזו, בדרכ במקומות תיירותיים משלמים הרבה יותר. 

הדרך הייתה מהממת! כל פעם שאני מסתכלת על הנוף הפראי עם הג'ונגל המשולב עם כחול ים אני נפעמת כל פעם מחדש…

כשהגענו לאוסלוב למתחם הכרישים די התאכזבתי. המקום נראה ממוסחר ולא טבעי כפי שציפיתי. עד היום בטיול כל אתר היה ממש פלא של הטבע ללא מגע אדם, אך הפעם הסירות יצאו בתזמון כאשר מאכילים את הכרישים לסירוגין כדי שיסתובבו סביבנו ובמבט מלמעלה ראיתי שהמקום מתוחם.

אך למרות זאת אין ספק שזו חוויה עצומה לראות כאלה כרישים ענקיים במרחק קטן כל כך ועוד לשנרקל איתם…

שני לא רצתה לרדת לשנרקול זה נראה לה מפחיד, אני כמובן נשארתי על הסירה עם רון שגם הוא רצה לרדת למים עד ששם לב לכרישי הענק נבהל ונשארו צמוד אלי בסירה.

 שחף ומאיה שירנקלו וגם אלה הצטרפה אלהם לכמה שניות כשאזרה אומץ…

משם הלכנו לאכול צהרים ושחף שמע המלצה על מפלים tumalog falls שנמצאים קרוב. ביקשנו מהנהג לעצור והתחלנו לרדת ברגל עד המפלים שזו ירידה די תלולה. 

הנוף המדהים היה ממש מול ענינו כאשר אנו בירידה והרים עם צמחיה עבותה מסביבנו. הגענו למפלים והופתענו מאוד מהגודל והעוצמה שלהם… זה היה בין המפלים היפים שראיתי! מתוך הצמיחה שנמצאת שם, על דופן ההר נופלים מים בזרמים שונים, אין ספק שזה ממש מראה יוצא דופן… וזאת למרות שזו העונה היבשה…

הבנות אזרו אומץ ונכנסו למים הקרים אך נשארו שם ממש דקות ספורות כי לא יכלו לסבול את הקור… 

את הדרך למעלה עשינו באופנועים ששהעלו אותנו את העליה התלולה בתשלום, גם זו חוויה שתזכר לנצח על ידי אלה שברגעים אלה הגשמנו לה חלום…🌠

משם חזרנו למלון עייפים, אך למרות העייפות  הבנות לא ויתרו על טבילה בבריכה…

בבוקר עזבנו את מוהלבוהל והמשכנו לבוהל למקום שנקרא אלונה ביץ'. לקחנו מונית ב 2800 פזו ונסענו כשעתיים עד המעבורת. המעבורת לקחת 3 שעות ושם חיכתה לנו הסעה של המלון.

הגענו למלון שנקרא scent of green papaya  והבנות ממש התלהבו. קבלנו חדרים מפנקים צמודים לבריכה, צוות ממש נחמד שהתחבר עם הילדים והיה ממש כיף לשכשך בבריכה בסוף יום גדוש נסיעות שכזה.

בערב נסענו לחוף שנקרא אלונה ביץ'. רון ממש אוהב חול ים ובעיקר לצייר ולבנות בחול.  כשהגענו הוא לא רצה לזוז רק להשאר ולשחק בחול למרות שכולנו היינו ממש רעבים, אז החלטנו שאשאר איתו בזמן ששחף והבנות מצאו מסעדה לאכול בה. 

אכלנו ארוחת ערב, ורון נרדם עוד לפני שהאוכל הגיע ומשם חזרנו למלון.

מחר החלטנו על יום שקט בסביבה ומחרתיים נצא לסיור בגבעות השוקולד.

במוהל בוהל יש אטרקציה של צלילה עם סרדינים.

החלטנו ללכת רק אני שני ומאיה לצלילה כי יפעת לא צוללת ורון ואלה קטנים.

את הצלילה עשינו במועדון M&L 

כאשר לכל אחת  מהבנות יש dive master שמוביל אותה במהלך הצלילה.

ההכנות התחילו באוירה מעולה. עם מצב רוח ממש טוב וצחוקים. 

כשהתחלנו לצלול, לשני היו כאבי אוזניים ובסוף היא החליטה לוותר ולחזור לחוף.

ולכן המשכנו בצלילה עם מאיה.

במוהלבוהל יש קיר שיורד לעומק של כ 100 מטר. לאורך הקיר בדרך לסרדינים ראינו 2 צבי ים!

הסרדינים מתרכזים בגובה פני הים בלהקות ענקיות. והם ממש מחשיכים את הים

בשלב הזה למאיה כנראה הייתה תחושת יובש בפה. זו תחושה שקיימת בצלילת בלונים. היא סימנה שיש לה בעיה בוסת.  לפי תכנון הצלילה לא היינו אמורים לרדת יותר מ 5-6 מטר ובאמת בשלב הזה היינו מעומק 4 מטר. בשלב מסויים בזמן שניסינו לתפעל את הוסת מאיה עלתה לפני הים.

זה כמובן סיים את הצלילה. חזרנו בשחיה על פני המים. זה כמובן הלחיץ את מאיה ואותי מאוד. אני מקווה שנעשה חוויה מתקנת בארץ כשתהיה הזדמנות מתאימה..

את הקניונינג עשינו עם Daniel Encancion (0927 319 1869). דניאל מדריך מעולה, הוא הביא עוד שני מדריכים (ג'ימי ודני) כך שלכל אחת מהבנות היה מדריך צמוד.

הקניוניג כולל הסעה מהמלון, קסדות, חליפות הצלה (יש גם לילדים), ארוחת צהריים שמכינה אשתו של דניאל, ביקור בבית שלהם (חוויה בפני עצמה) ושתיה. לא כולל נעליים, אבל סנדלי שורש מספיקים בהחלט.

בלילה הקודם ירד גשם, כך שהדרך לתחילת המסלול הייתה חלקה מאד. כבר שם היה ברור שמאד כדאי שיהיה מדריך צמוד לכל ילדה.

המסלול בתוך הקניון פשוט מדהים. סופר מיוחד. כולל קפיצות מכל מיני צוקים, מגלשת אבן טבעית, שחיה בבריכות טבעיות ומעבר מתחת לצוקים ענקיים.

לא לפספס!

לגבי גילאי הילדים שיכולים לעשות את המסלול, אלה בת ה-7 עשתה 95% מהמסלול על הגב של. דניאל ואחר כך של ג'ימי. לדעתי מתחת לגיל 10 המסלול אפשרי אבל לא מומלץ.  

הפעם אני רוצה לשתף בנושא זוגיות…

אני ושחף יחד כבר כמעט 20 שנה. (555) ועברנו יחד כמו כל זוג הרבה התמודדויות, ומשברים ואני מרגישה שאני מכירה אותו ממש כמו את כף ידי. 

ובכל זאת לא זכור לי שהייתי איתו זמן כה רב יחד בצמידות כזו, 24/7. אומנם יש את הילדים ששנינו סביב צורכיהם הרגשיים והפיזים רוב הזמן אך יש גם הרבה יחד. 

בבית יש חלוקת עבודה כמעט דיכוטומית בינינו ואנחנו פועלים כמו מכונה משומנת היטב אך טיול זה כבר משהו אחר ואני מרגישה שלעיתים אנו צריכים לעשות עריכה מחדש בהתאם לסיטואציה של הטיול.

מדהים אותי איך הצרכים אינם משתנים אלה רק ההתאמה של ההתנהגות לסביבה המשתנה.

בבית שחף עובד רוב שעות היום ועדיין זקוק למרווח הנשימה שלו עם החברים או בכדורעף וגם פה הוא מוצא את זמן הלבד שלו  בסידורים" וזה מאפשר לו כמה דקות נשימה.

ואני לעומתו כמו בבית מוצאת את עצמי מוקפת ילדים 24/7 ובקושי מצליחה לאכול ארוחה אחת לבד בלי "שחבורת הטורפים" יטעמו, יתחלקו או סתם ינברו לי בצלחת 🙈🙉🙊

ויש גם סיטואציות מאתגרות אחרות כמו החישובים על מה להוציא וכמה… 

האם לקחת מלון טוב ולחסוך באטרקציות או להפך. 

האם להסתובב שעה ולבדוק 10 מלונות עד שמוצאים משהו שנראה או להסתפק באחד הראשונים גם אם המחיר גבוה…

ענייני חינוך, האם לתת לילדים להזמין במסעדה מה שהם רוצים ללא הגבלה או שאנחנו מחליטים…

מה עושים כשהילדים לא במצב רוח, מתחצפים, לא משתפי פעולה… (או שאולי רק אצלנו זה קורה😉) 

בדרכ אלה מצבים שאני מתמודדת איתם לבד  במהלך היום, פתאום יש שניים שמתמודדים, שיש להם מה להגיד וזה לא תמיד מתואם ובל נשכח שגם אנחנו (אני ושחף) אנשים עם רצונות, מצבי רוח וצרכים ולא רק כלי שרות של דרדקים…

אז לפעמים גם צריך לנפוש מהטיול, צריך לאפשר זמן לעצמך כל אחד במינונים הדרושים לו ובעיקר להיות חברים💗💜💝

 אז נמשיך בטיול…

הגענו למוהל בוהל 

אז הגענו למוהל בוהל עם מונית גדולה, אך לא גדולה מספיק, היא מיועדת ל 5 אנשים וישבנו בה 7 כך שבכל זאת ישבנו אחד על השני אך זה היה שיקול כלכלי מונית ( פליקס 09059241176)  עלתה 2500 פזו לעומת וואן שעלה 4500. הנהג היה מאוד נחמד וסבלני וחיכה לנו עד שמצאנו מלון. הפעם זה לקח הרבה זמן, היה חשוב לי שתהיה בריכה בגלל הסגנון של העיירה שאינו מאפשר כניסה לים דרך החוף אלה רק בסירה. ושחף כמעט התייאש מהחיפוש אבל בסוף מצאנו מקום מדהים עם בריכה, מזגן, מאוורר וטלויזיה. היינו צריכים לשכנע אותם לשים לנו בחדר עוד מזרן כדי שיספקו לכולנו ולכן הוספנו תשלום קטן. המלון נמצא כמעט בסוף השדרה של המלונות, יש ללכת הרבה אך המקום קסום ולדעתי עדיף בהרבה מהמקומות על הכביש הראשי. למקום קוראים marcosas cottages resort ושילמנו 4500 פזו כולל ארוחת בוקר.
היום הילדות שני ומאיה עושות צלילת בלונים עם הסדינים. לצערי אלה לא בגיל המתאים (7)  אז אני אלה ורון נשאר במלון. הצלילה עורכת כשעה וחצי ועולה 2000 פזו לאדם עם מדריך פרטי ו1200 פזו לצולל מוסמך.

מחר אנחנו מתכננים ללכת למפלי הקוואסן לקניונינג.  

כולם מדברים על המפלים שזו חוויה מטורפת עם קפיצות למפלים וקסדות…  מסלול במפלים מותר מגיל 8 לאחר ברורים רבים הגענו למסקנות הבאות:

לא חייבים לקפוץ כדי לעשות את המסלול אך ההליכה מסביב מסוכנת אף יותר כי היא מחליקה. חובה לצאת עם מדריך ובדרך כלל הם מאוד מקצועיים ונחמדים. חלק מהמקומות שבדקנו אמרו לנו שנוכל לצאת כולנו למסלול כאשר הקטנים לא יקפצו אלה ילכו מסביב. בכל זאת הרגשתי חוסר ביטחון ולכן החלטתי לשאול את חוכמת ההמונים (פייסבוק) וקיבלתי מידע שזה מסוכן במיוחד לרון לכן החלטנו ששחף, שני ומאיה יעשו את המסלול ואני, רון ואלה נפגש איתם במפלים עצמם בסוף המסלול. 

נ.ב.

כמו בבית אני צמודה לילדים ומוותרת על פעילויות. שחף עושה אקסטרים ואני ביביסיטר.., ככה זה בזוגיות😍

אחד החלומות שלי היה לחזור לטיול אחרי צבא. לתחושת החופש, הסקרנות, החברה וההרגשה שאני אדון לעצמי… 

כשהחלטנו לערוך את הטיול והחששות של הילדים עלו "איך נפרד מהחברים ומהמשפחה לכל כך הרבה זמן?" התשובה שלי הייתה, שאנחנו יחד וזה הכי חשוב ואת כולם נראה כשנחזור….

אז נכון לעכשיו אני יכולה לעמוד מאחורי דברי, אנחנו יחד ויש תחושה חזקה של משפחה, חברות, דאגה אחד לשני ושיפור בהתנהלות המשותפת שלנו מתרחשת בכל יום.

בהחלט יש תחושת חופש ואנחנו אדונים לעצמנו אבל כאמא ה"אדון לעצמי" הוא בהחלט לא מוחלט. יש דאגה שוטפת לילדים וכראיה אנחנו לא נפרדים (למעט שירותים שגם לשם שחף מתעקש שנרדוף אחריהם).😫

דבר שני ששמתי לב הוא…  שאני לא בת 20…. גם אני הופתעתי לגלות את זה…😱

השיער כבר לא מתבדר ברוח הים אלה נהיה קופצני מלא קשרים ולא חינני בעליל, חששות מפצעי בגרות חלפו כליל והתחלפו ביובש בלתי נסבל בכל הגוף. הפנים אם לא נשמרים מקבלות, קמטים וכתמים🙄

נסיעה באופניים היא לא תמיד קלה ופשוטה כמו שזכרתי וגם לא עליה לסירה אחרי שנירקול.

אפשר להגיד שאני לא בכושר אבל זה לא ממש נכון, אני פשוט כבר לא בת 20 וצריכה לדאוג לא רק לעצמי אלה לעוד ארבעה דרדקים לאכול, לעלות לסירה, להסתכל בשבע עיניים שאף אחד לא ימעד, יפול, או ילך לאיבוד וכל זה  תוך כדי שאני גם דואגת לעצמי.

אז כמה תובנות:

1. מזל מזל מזל שאנחנו שניים!!! שחף אתה מלך!!!

2. מזל שיש לי ילדות בוגרות שמבינות את הסיטואציה ואת הגיל של אמא שלהם והן מתחשבות, עוזרות וגמישות.

3. לקחת את כל הציוד שצריך לטיפוח הגוף הפנים והשיער מהבית כי זה לא רק טיול ולא לא צריך להקפיד.."

4. לקחת הכל הפרופורציות ולקבל באהבה את גיל 40 שמלווה בתחושת סיפוק מהמשפחה המקסימה שהקמתי, מהקריירה של שנינו והיכולת הכלכלית, הרגשית והמשפחתית שהגענו אליה לצאת לטיול שכזה.
לחיי גיל 40 והגשמת חלומות

🍺🍺🍺🍺🍺🍺

אז הבוקר התארגנו לצאת לטיסה מעל נידו לסבו עם אייר סוויפט. מצאנו וואן בעלות של 1000 פזו ( כולם רצו 1500) דרך סוכנות nellia a romero 09269811676

הדרך לשדה כמעט כולה הייתה בדרך כורכר שמצדיה מגורים של פיליפינים כפריים.

היה ממש מפתיע להגיע לשדה כי הוא מצוי ממש בתוך יער גשם. ביקורת דרכונים הייתה בדוכן שבו פיליפיני יושב על שרפרף…

בכניסה לשדה עשו בדיקה ממש מדוקדקת של המזוודות.

מאיה אספה במהלך הימים האחרונים אבנים וצדפים שהיא מצאה על החוף או במקומות שונים בטיול. היא כל כך התלהבה שאלה "המתנות של הטבע" … מאז שהיא קטנה תמיד היא אהבה אבנים יפות ומיוחדות וכבר יש לה אוסף רציני…

בבדיקת המזוודות לא אישרו להעלות אבנים והצדפים והיא נאלצה להפרד מהאוסף, היא פצחה בבכי קורע לב… כל כך הבנתי אותה, ילדה שאוהבת טבע, ששמה לב לפרטים ורואה את היופי בכל דבר נאלצה להפרד מאוסף הזכרונות שלה מהטיול… 😢

כשהגענו היה רגע מצחיק שבו רון התחיל לרוץ למסוע הראשון שהוא ראה להתחיל לחפש את המזוודות, המסוע לא פעל. מזל ששמתי לב כי הוא ניסה להשתחל לחלק האחורי של המסוע ולחפש שם את המזוודות לפני שהן יוצאות… אחרי שהסברתי שזה לא המסוע הנכון הוא פתח בריצה לעבר הכספומט…

מצחיק איך כל כך מהר הוא הפנים את הסדר, נחיתה⬅מזוודות⬅כספומט😁

הגענו למלון allson in המוניות הלבנות (הן הרבה יותר זולות מהצהובות) ב 350 פזו

המלון ממש צנוע והמקלחת די מזעזעות לא מומלץ בכלל…

החלטנו ללכת לאכול ולטייל בקניון איילה. הקניון ממש מודרני ויש מותגים כמו בארץ וגם מקומיים אבל לא יותר מזה… מצחיק שדווקא מכל האפשרויות, הילדים תמיד בוחרים במשהו מוכר.. במקרה שלנו זה היה במקדונלד שזה כמעט כמו אצלנו אך המנות הרבה יותר קטנות.

בכלל כנראה בארץ אנחנו רגילים לאכול כמויות גדולות, המנות בפיליפינים ובתאילנד קטנות משמעותית משלנו. מקווה לפתח פה הרגלים טובים יותר😋

בסך הכל סבו די מכוערת, עמוסה וישנה. מרגישים בזה במיוחד לעומת גן העדן שהיינו בו קודם. 

 הזמנו מונית למחר ב 2500 פזו למוהל בוהל .

יש אפשרות לנסוע עם אוטובוס במחיר זול יותר, אבל התנהלות עם ילדים מחייבת גמישות..

 :שחף כותב

היום יצאתי ליום צלילות. 

יש לי רשיון צלילה מגיל 16 אבל לא צללתי כבר 19 שנה.

לקראת הטיול עשיתי רענון צלילה וזו הייתה החלטה טובה מאד. כיף לחזור לצלול.

יפעת והילדים נשארו באל נידו. היה להן תכנון לנסוע לאחד החופים, אך הגשם שהפתיע בשעות הצהרים גרם להם לשנות את התוכניות ולהשאר באל נידו וללכת לחוף של העיירה.

 ימי הצלילות פה כוללים 3 צלילות כאשר הכל כלול ,ציוד מלא, אוכל, שתיה.

יצאתי דרך מועדון deep blue שממוקם ב hava street.

https://deepblueseafari.com

 צללתי עם מדריך מעולה (בתמונה) בשם Romy Capones הוא ממש הראה המון דגים ובעלי חיים שלא רואים בקלות במהלך הצלילה.

נשמע מתבקש, אבל רוב המדריכים שנתקלתי בהם מראים מעט מאד דברים במהלך הצלילה..

צללנו באתרים: nok nok ו helicopter reef 1 & 2.

ראינו צב ים ושוניות נחמדות (רמה מעל אילת).

למועדון ציוד טוב וסירה גדולה ונוחה

זה היה יום שונה כיוון שהייתי לבד רוב היום, בלי יפעת והילדים. בלי לדאוג שכולם מרוצים או לא הולכים ליפול מהסירה או רעבים או …

היה מרענן.

עדיין היה מאד כיף לחזור ולהראות להם תמונות וסרטים ולספר חוויות.

אחד הדברים המרכזיים בטיול כזה הוא שלא חושבים על הבית. בעיקר מכיוון שהבית מטייל איתך. 

סיימנו את היום במסעדה בשם jarace

 המסעדה ממוקמת על החוף בכיוון מערב.

אוכלים שם מלא מקומיים. אוכל פיליפיני מעולה. יפעת אפילו אמרה שזה האוכל הכי מוצלח שהיא אכלה מתחילת הטיול.

כרגע יש לנו הרבה התלבטויות. מאחר ששמענו מהרבה מטיילים שבורקאי מאוד ממולצת החלטנו לערוך שינוי במסלול ולהגיע גם לשם…

כל שינוי כזה מצריך תיאומים של טיסות ומלונות דבר שמאוד קשה לביצוע כאן כי האינטרנט משובש… 

מחר התכנון הוא ללכת לאחד החופים בסביבה ויום לאחר מכן טיסה לסבו…

אל נידו

אז הגענו לאל נידו מפורט בארטון עם וואן פרטי שעלה 3800 פזו לנסיעה של בערך 4 שעות עם הרבה טילטולים בדרך לא סלולה. היה ממש כיף עם נהג פרטי שעוצר לפי צרכיך ובמקרה הזה זה היה חיוני מאוד.

גם העצירות לשירותים שבאופן מפתיע היו בתדירות גבוהה וגם בגלל התקשורת הגרועה בפורט בארטון לא הצלחנו להזמין מלון/אכסניה באל נידו ונאלצנו לשוטט עד שמצאנו מקום לינה ראוי כך שהנהג המתין לנו בין עצירה לעצירה. בסוף מצאנו מקום לינה ממש נחמד על הרחוב הראשי "האנה" במלון "garnet hotel" שהציע לנו שני חדרים צמודים ב 1500 פזו לאחד. הגענו למסקנה שכדאי שבמקום הלינה שלנו תהיה או בריכה או טלויזיה, שתי האפשרויות האלה נותנות פסק זמן ותעסוקה לילדים ולנו קצת אויר לנשימה. (יש ערוצים של דיסני וניק גוניור באנגלית).

אתמול הגענו רעבים ומותשים ויצרנו קשר עם איוון שמוציא טיולים של איילנד הופינג ויצאנו לטיול משולב a,c,d הטיול לא עלה זול למבוגר 1400 פזו ולילדים 600. אין ספק שאיוון יודע לפנק! הוא הביא את כל הציוד לשנרקול, לארוחת הצהרים, חטיפים, אלכוהול, הסעה מהמלון וחזרה… הוא ממש שם דבר בפי הישראלים ובצדק! אפילו היה לו את כל הפליליסט הישראלי של סטטיק ובן אל תבורי (הילדים התלהבו בטירוף) כמובן שפגשנו שם גם ישראלים בטיול אחרי צבא , ספרדים והולנדים. 

את איוון אפשר להשיג ב facebook: ivan OfThe SouthSeas

הנופים היו עוצרי נשימה!!! והאוירה היתה מעולה!!! 

בשנירקולים ראינו צבי ים. איוון היה כל כך להוט להראות לנו עוד ועוד צבים כך שהתרחקנו בשנירקול מאוד מהסירה. מכיוון שגם רון ואלה רצו לראות צבי ים גם הם באו איתנו, אך כמובן התעייפו בדרך חזרה ואני ושחף נראנו כמו צבי ים בעצמנו כאשר כל אחד משנרקל עם ילד על הגב…😱😂😱

(שוב איתגור של הגוף הנפש והגיל)

לקראת סוף הסיפור התחיל לרדת גשם שבעיני הילדים זה נראה ממש כמו סערה.. אך איוון המשיך במסלול כרגיל כאילו כלום לא התרחש. האמת זו גם הייתה חוויה, למרות שהיה קצת קר אך זכינו לראות שקיעה גשומה בנוף מרהיב, חזרנו רק ב 18.30 בערב…
בתחילת הסיור קצת התלבטתי מה אני חושבת על המוסיקה בזמן הטבע המדהים הזה אבל אחרי שראיתי את ההנאה של הילדים החלטתי לשחרר…

חזרנו עייפים ושוב רעבים…

חייבת לציין שהאוכל זה ממש טרוף… כל הזמן אוכלים, מתעסקים באוכל או חושבים על אוכל… עם 6 קיבות שמתוזמנות לא תמיד יחד זה ממש מורכב…

האמת גם בבית זה טרוף, אך הזמינות והעצמאות של הילדים מקלה על העניין…

אנחנו מנסים למצוא פתרונות יצרתיים😀