הפרידה מהפיליפינים…

אז הנה הגיעו הימים האחרונים בבורקאי משם למנילה וחזרה לצפון תאילנד…

אז אחרי התלבטויות עברנו למלון 5 כוכבים  henann lagoon שזה שדרוג משמעותי מהמלון הקודם…

אנחנו שמים לב שעם הזמן בטיול  ההוצאות והצרכים שלנו גדלים וזה מתבטא גם בצורך להתפנק…

בורקאי בהחלט מיועדת לנופש ובאופן מפתיע ממש לא בא לנו לעשות שום אטרקציה למרות שיש פה המון הצעות… צלילת קסדות, בננה, מצנחים, אופנועי ים וכו'… אולי המלון השווה לא עושה חשק לצאת מהבריכה…

ולמרות הנופש המדהים , כאמא הסידורים לא בורחים ממני..  סדר, כביסה, אוכל, חינוך…  זה עדיין אני!!! לרכז את הכביסה במקום אחד (בכל זאת  6 אנשים), לשמור על הסדר ולשלוח למכבסה,  להחליט מתי אוכלים, כמה חטיפים ומתוקים מותר וכשיש מריבות בין הילדים המתווכת האולטימטיבית היא אני…. אז מסתבר שגם שיש שניים שווים חלוקת העבודה נשארת כשהייתה. שחף כרגיל אחראי על הסידורים. האמת אין ספק שלא יכולתי בלעדיו… הוא אלוף בכל הדברים שאני שונאת… להתעסק עם הוצאת כסף, תרגום באנגלית של כל מיני מסמכים שלי לוקח שעה ולו לוקח דקה, הזמנת מלונות, טיסות ומה שביניהם…. יש לו גם כוח פיזי שלי אין. אם צריך להתרוצץ בלהביא, לקחת, לקנות… ובטיול יש המון כאלה… כמות הציוד של משפחה של שש נפשות היא עצומה ועוד לסחוב ציוד ים ובריכה שהרבה פעמים לא מספיק להתייבש בין המעברים ושוקל טון!!!

כביסה מלוכלכת ומסריחה שיוצא שכל פעם מזוודה שלמה מיועדת רק לכביסה מלוכלכת…

 וילד בגמילה שכמות ההחלפות והבילוי שלנו בשירותים ברחבי העולם מעורר התפעלות (רק על זה יכולתי לכתוב בלוג שלם…) 

אז חזרה לבורקאי…

הגענו לבורקאי בגלל המלצות שקיבלנו במהלך הטיול ובהחלט לדעתי זו הייתה סיומת מצויינת… כל הטיול תכננתי לקנות שמלות חוף ופשוט לא היה איפה… אז פתאום להגיע למקום הומה אדם עם חנויות ואקססוריז גרם לי התרגשות עצומה (רק נשים יבינו אותי) ולכן כל הפעילויות הימיות נראו לי שוליות בהחלט… כל מה שעניין אותי הוא הנופש, החוף, השקיעות, האוכל, הקניות והמסאגים… הנאות החיים!!! (קניתי רק שימלה אחת בסוף ב 700 פזו.. כך שממש לא הגזמתי)

גיליתי שיש שם שני קניונים, קניון על החוף שזה למעשה מדרחוב גדול שנקרא ה dmool וקניון מקורה שניקרא סיטימול שהוא יותר רחוק מהאזור התיירותי. נסענו עד אליו ובסוף גילינו שאין בו יותר מ 20 חנויות… אך לפחות הן בסגנון מערבי וזכינו לקנות שם לבנות טלפונים במחירים מצחיקים. ה dmol ממש נחמד אבל הוא אפילו לא מזכיר mall במושגים של הארץ…

הכיף בבורקאי היא תחושת החופש, בערב יש ריקודים על החוף,  מפסלים בחול, וזה מקום עם אוירה של פאן. בהחלט סיומת כיפית.

כשעברנו למלון המפנק אלה החליטה שגם היא יכולה להרוויח כסף. במהלך הטיול ראינו פיליפינים שעושים כל מיני עבודות כדי להרוויח, אפילו אם זה רק כמה פזואים בודדים. אני צופה באלה כבר כמה זמן ורואה איך המחשבות שלה רצות…

יום אחד ראינו הומלס ברחוב שביקש כסף והיא מלמלה לעצמה " למה הוא מבקש כסף, הוא לא עושה שום דבר מיוחד…" וזה פתח שיחה מעמיקה על כישרון ושכל אחד יכול לנצל את הכישרון שלו כדי להרוויח ושלכל אדם יש כישרון…. השיחות המעמיקות בטיולים ( האמת אני מרגישה את זה גם בחופשים של הילדים מבית הספר) הן יקרות מפז…

אז אלה החליטה שגם לה יש כישרון והוא יודעת לעשות קישוטים מעלים… היא ישבה שעות ויצרה קישוטים, צמידים, שרשראות,  וסתם דברים יפים, ארגנה אותם בצלחת ויצאה לשוטט ברחבי המלון כדי למכור…. בהתחלה היא לא הצליחה וחזרה לשאול למה לא קונים ממנה???  העניים שלה המיסוי אותי… שני ומאיה הסבירו לה שזה ירקב אחרי יום יומיים כי זה עלה ונתנו לה דוגמא את הכובע מעלי בננה שעשו להם שנרקב אחרי כמה ימים…. כמה אכזבה הייתה בעניים שלה…. אז היא החליטה למכור רק תמורת פזו… ולאחר שיחה עם המלצרים 😋 התחילו לקנות ממנה והיא הייתה מאושרת😍😘😍😘😍

הפעם השניה הייתה בחוף. יש שם הרבה ילדים פיליפינים שמפסלים בחול תמורת כסף בצורה מדהימה לפי בקשה. למשל שם הילד, שם המשפחה וכו'… הם גם מפסלים בחול את המילה בורקאי ושמים בתוכה נרות כך שזה מואר בצורה מדהימה ומיוחדת אך הם גובים תשלום עבור כל צילום.. הבנות התבאסו… אז יום למחרת הן החליטו שהן מפסלות בעצמן, הן ישבו שעות בזמן שאני ושחף נהנים מהשקיעה עם שיק בננה משובח ופיסלו עד שהצליחו… הייתה להן התלבטות אם לגבות כסף ולבסוף החליטו שזה יהיה בחינם. כך הן פנו לתירים (במיוחד אלה) והציעו להם להצטלם איתם או עם התוצר ללא תשלום… אני נמסה מהיוזמה והרעיונות האלה…

בהמשך אלה שאלה אותי אם אפשר להיות מפורסמים מלפסל בחול? אז המשכנו את שיחתנו לגבי הכישרון וזה התפתח לשיחה שהובילה לכך שמפורסמים הם לא רק שחקנים וזמרים אלה כל מי שמשתמש בכישרון שלו באופן בולט כמו מדענים, ממציאים, אומנים, מנהלים וכו'… ראיתי שזה מרשים אותה! והיא שאלה: נראה לך שאהיה מפורסמת? אמרתי לה עם ניצוץ בעיניים שאני בטוחה שאם היא תשתמש הכישרונות שלה ותתמיד היא בהחלט תהיה מפורסמת…  היא נתנה לי חיבוק כל כך אוהב שהרגשתי שהלב שלי רוצה לעטוף אותה….

ביום אחר שטיילנו בחוף ראינו מלצרים עם סינרים וכובעי שף רוקדים ריקודי שורות,. ברוח שטות החלטנו אני והבנות להצטרף אלהם, היה כל כך כיף ושמייח שהבנות אמרו לי בסוף היום שזה היה היום הטוב ביותר.. כל כך כיף לי שהן נהנות איתי שחושבות שהכי כיף עם אמא. זה לא מובן מאליו בעיני , בכל זאת יש לי מתבגרת וחצי בבית…

אחד הדברים שהבנות רצו לקנות אלה תמונות שציירים מציירים לפי בקשה על חולצות או על קנבס. בגלל שאנחנו עוברים דירה  הן החליטו לעשות תמונות על קנבס עם השמות שלהן והנופים של בורקאי שיהיו להן בחדרים בבית החדש. זה לוקח 24 שעות לביצוע והאמנים שם מדהימים (1250 פזו) אני אוהבת את הבחירות שלהן, הן בוחרות להוציא את הכסף על זכרונות רגשיים יותר מאשר על קשקושים שיש פה בשפע…

באחד הערבים גילינו שוק ממש מגניב שיש בו בעיקר דגים ופירות ים והמיוחד ביותר הוא שניתן לקנות בשוק מה שרוצים ותמורת 180 פזו לקילו מבשלים לכם את מה שקניתם במסעדות מסביב. אומנם יצא קצת יקר אבל מאוד מיוחד! 

יש בבורקאי המון תיירים אסייתים, מסין, יפן, וקוריאה. (בשבילנו הם נראים אותו הדבר… 😑) אז יום אחד ראינו מסעדה סינית מפוצצת בסינים וחשבנו שזה בטוח טוב… "מליון סינים לא טועים😉"  נראה לי שהם היו  בשוק שנכנסו.. היינו הזרים היחידים. האוכל היה מצויין והיה כיף לטעום אוכל לא מוכר. כשעברנו למלון החדש היו שם המון אסייתים והבנות היו מאוד מרוצות שיש שם ילדים וניסו להתחבר. במהלך הטיול כמעט ולא פגשנו משפחות ישראליות וילדים בכלל. באופן כללי האסייתים והפיליפינים מאוד חמים לילדים. בדרכ יש להם ילד אחד או מקסימום שניים והם ממש מתייחסים לילדים בחום ובאדיבות. אז במלון אלה ורון התחברו גם איתם.

בסוף שחף עשה עם הבנות בננה כדי לעשות V גם על זה…😄

בגלל הטראומה מההגעה הבלתי נסבלת לבורקאי הפעם החלטנו לקחת הסעה פרטית דרך המלון עם סירת מנוע מהירה ואין ספק שזו כבר הייתה חוויה אחרת ומפנקת. אומנם עלה יותר יקר (2700 פזו) אבל משתלם מבחינה רגשית.

משם הייתה לנו טיסה למנילה., לקחנו מלון ליד קניון אסיה סנטר שהוא בין עשרת הקניונים הגדולים בעולם , כמובן ששוב בניתי על קניות ולא קניתי כלום..😎  וב 3 בבוקר קמנו לטיסה לבנגקוק ומשם לצאנג מאי. כרגיל ימי מעברים , סיוט ועצבים!!! אבל עכשיו יש לנו 10 ימים בצפון תאילנד בלי מעברים חדים… יש!!!