מכרות המלח בוויליצ'קה

שוב גשם…

מזג אויר חורפי שכזה ממש משפיע על המצב רוח…

אבל לא התעצלנו ולאחר שהזמנו כרטיסים 3 ימים מראש החלטנו לא לוותר ולנסוע פעם ראשונה במיניבוס השכור…

חצי שעה נסיעה ואנחנו שם… נכנסנו לרכב עם כל הבוסטרים (לאחר התקנה מסובכת של 10 דקות ולא מעט עצבים ) התחילו המריבות של מי יושב איפה…

ככה זה שיש 9 מקומות – ככל שהבחירה מרובה הויכוח יותר ארוך.. (מעניין שבספרק הפיצי של 5 מקומות הויכוחים יותר קצרים).

יצאנו לדרך המקסימה, שמתי לב שברגע שיש לי דירה ורכב אני מרגישה מקומית. תחושת העצמאות נוחתת עלי והגובה של הרכב רק מוסיף ואני מרגישה מלכת הכביש.

הגענו למכרה והיה עומס של מכוניות עם הרבה מגרשי חניה צפופים שכבר ממבט ראשון היה לי ברור שלהכנס עם מיניבוס כזה גדול יהיה כמעט בלתי אפשרי.

המוח היהודי התחיל לפעול והתחלנו לחפש חניה ברחובות ליד, חסכוני ופרקטי! בהתחלה זה נראה רעיון גאוני ואפילו מצאתי חניה בשולי הדרך בחלק של עפר.

שמחה ומרוצה התחלתי לחנות מה שהתגלה כטעות איומה…

העפר בשילוב גשם הפך לבוץ טובעני והדשא היפה שליד התגלה כמחליק לא פחות, תוך דקות ספורות מצאתי את עצמי שקועה בבוץ כשהגלגלים מפרפרים כשמאחורי עמוד ולפני מכונית כך שאפשרות התזוזה מוגבלת ביותר…

שני לשמחתי הרבה שחשה בלחץ המתגבר הציעה לרדת ולקחת את הילדים כדי שאני וסבתא נטפל בברוך הבוצי…

אני התחלתי לחפור בבוץ ולחפש אבנים למנוע התדרדרות סבתא מיכלי חפרה בפחים ומצאה בריסטולים כדי למנוע החלקה על הדשא הרטוב… ניצלנו כל פיסת יצרתיות כולל תחנונים לעובר אורך שינחה אותנו לצאת מהבוץ…

לשמחתי תחנוני אמא שלי עזרו והוא התחיל לכוון אותי, ישרנו את הגלגלים והוא אמר לי להתחיל לנסוע בהילוך שני, מכיוון שהוא לא ידע אנגלית תקשרנו בשפת הסימנים… ויצאתי מהבוץ!!! איזה תחושת ניצחון!!! מרוב שמחה בזוית העין ראיתי את כמא שלי מתנפלת עליו בחיבוקים ונשיקות😍 נראה לי שעכשיו הוא במצב של פוסט טראומה🤣

יצאתי משם בדהרה ומרוב לחץ למצוא חניה לרכב כזה גדול החלטתי להכנס לחניית אוטובוסים. מהר מאוד הגיע איש וביקש ממני להתפנות משם עשיתי את עצמי לא מבינה מילה וגם כאן נעזרתי בפרצופים מתחננים ושפת הסימנים. האיש הביא עוד אנשים ואני התעקשתי שאני לא מבינה כלום כך שבסופו של דבר הם התיאשו ואפשרו לי לחנות…😂 מוח יהודי כבר אמרנו? 😉

המכרה היה מדהים ביופיו עם פסלים מקסימים ממלח ורון שכל כך התלהב ממש ליקק את הקירות. למכרה יורדים 360 מדרגות והמון הליכה.

מאז שלקחנו את רון למערת הדרקון כל מערה נראית לו של דרקונים ולשמחתי זה מניע אותו להליכה נמרצת אז כל פעם אני ממשיכה בשבילו את הסיפור הדמיוני, ואם להודות באמת כל פעם שאני רוצה לזרז אותו ממש, הסיפור הופך למפחיד יותר ואנחנו צריכים לברוח לדרקות כדי שלא יאכל לנו את הזנב…

לשמחתי באמת בפולין רואים הרבה דרקונים וגם הפעם זה צלח ובאמת היה פסל של דרקון במערה כך שהסיפור שלי נשמע אמין מאוד.

מסתבר שבזמן השואה היהודים הועסקו בעבודות כריה ולכן ניתן לראות כיתובים בעברית ומגן דוד חרוט הקירות בחלק מהמקומות. הסיור היה די ארוך ובסופו הרגלים של כולנו רעדו מעייפות…

קינחנו המסעדה פולנית/איטלקית מצויינת די קרוב למכרה ומשם נסענו בפקקים לחדר והתחלנו לארוז…

מחר נוסעים לזקופנה. אם נספיק אולי נלך בבוקר למפעל של אוסקר שינדלר.

בגלל מזג האויר לא יצא לנו ללכת לאנרגילנד אבל יתכן ונשנה את סוף הטיול ונחזור לעשותו מהצד הסלובקי. מאכזב קצת אבל סיכמנו שזורמים ומשתחררים👍😘😍😊