אבודים באגם קומו

את הבלוג הזה אני כותבת מעיירה בשם בריאנו, בה אנחנו מבלים בשעות האחרונות ומחכים לכלי רכב שיושיע אותנו... 
הכל התחיל בבוקר קצת עקום שהילדים התקשו להתעורר ומכיוון שחזרנו מאוחר לא הספקנו ללכת למכולת ולכן לא היו לנו מצרכים לארוחת הבוקר ומכיוון שיום ראשון הכל היה סגור... 
אין ספק שזה היה תכנון לקוי... החלטנו לאכול בבית קפה בקומו. לקח לנו המון זמן להתארגן והגענו לקפה ישר לארוחת צהרים מוקדמת. שחף שתכנן סיור בין העיירות עם ספינה גילה שקצת מאוחר ועדיף לשנות תוכניות והוא הלך להתייעץ ב tourist information וחזר מלא תובנות והציע מסלול הליכה של שעה בהרים (שעה לכל כיוון) או סיור בעיירה שנראית כמו מבוך🥴
החלטתי לזרום, בימים ששחף איתנו אני מעדיפה שהוא יתכנן... 
שני התלהבה מהמבוך והחלטנו לנסוע לעיירה בריאנו באוטובוס. 
הגענו כעבור חצי שעה לעיירה די שוממת והתחלנו לטפס על ההר בסימטאות עד שהגענו לאין כניסה. אישה נחמדה שהייתה בדיוק במרפסת סיפרה שלפני כחודש הייתה רעידת אדמה וכל הגשרים נהרסו😨
ירדנו בזריזות למטה די מפוחדים והמשכנו לטייל אבל לא מצאנו שום דבר מעניין למעט נוף מהמם שנשקף מכל מקום. 
החלטנו לחזור לקומו אבל אז התברר שאין אוטובוסים ביום ראשון והסירה היחידה איתה ניתן לחזור לקומו היא רק בשעה 18.00 (השעה הייתה 15.00).:
מתוך תסכול התחלנו לצחוק... 
ניסינו להתיישב בבית קפה או מסעדה אבל הכל נפתח רק ב 17.00...
התחלנו לחפש המלצות על המקום בגוגל ומסתבר שכנראה רק אנחנו קבלנו המלצה על העירה שכחת האל...😆 
ראינו אמבולנס והצענו שמאיה תתעלף ונקבל פינוי😆
שני לא הפסיקה לשיר ולהעלות את המורל ולמזלנו חיכינו מספיק זמן עד שהבית קפה נפתח😆
ירדנו לסירה במתח האם היא תגיע ולמזלינו הגיע סירונת שבעלות סמלית של 27 יורו הסכימה לקחת אותנו הביתה.. 
אלה חלק מחוויית הטיול, כשיוצאים לטיול אנו לומדים ומשמשים דוגמא על דרכי התמודדות. תושיה, אוירה טובה, צחוק ואופטימיות הם חלק מהתכונות שהייתי רוצה להעביר לילדי ואני מאמינה שאין דרך טובה יותר מדוגמא אישית. גם אם דברים משתבשים זה חלק מהחיים וכל עוד הכל נגמר טוב זה בגדר חוויה😃
בסירה פגשנו עוד משפחה ישראלית שברחה מהקורונה בישראל. שמחתי לראות שאנחנו לא המשוגעים היחידים ויש עוד אנשים שמרגישים כמוני שהכפייה והלחץ משפיעים על חייהם באופן שהם מעדיפים לחיות בנחת. ומשפחה שעשתה רילוקיישן לאיטליה. את הערב העברנו בארוחת ערב משותפת עם שתי המשפחות שפגשנו בסירה והיה ערב מוצלח ליום מתיש. 
אתמול היה יום מצויין. הפלגנו לעיירה מקסימה בשם בלג'יו שהיא עיר ציורית עם נוף מקסים, מסעדות טובות , חנויות קטנות עם חפצי אומנות, אבנים משתלבות ומדשאות.  היה בכיף אפשר להעביר שם יום שלם. שחף רצה שנגיע לעיירה נוספת כדי להכנס לוילה ייחודית כמו מוזיאון שנקראת וילה קרלוטה אבל בגלל שהגענו מאוחר לא היה משתלם להכנס. בערב טיילנו בקומו שהיא עיר תוססת ומרשימה עם חיי לילה סוערים והיה כיף להסתובב ברחובותיה.
מחר שחף עובד ואנחנו נבלה בנחת את היום ברחבי העיר. הדירה שלקחנו היא עד יום שלישי ואולי נאריך את השהות בקומו ונחפש דירה חלופית בתוך העיר.
אני עוקבת אחרי ההתרחשויות בארץ וגם מפוצצת בווטסאפים של הכיתות של הילדים ואני כל כך שמחה להיות רחוקה מהמהומה, המתווים הלא ברורים וההנחיות המשתנות כל רגע. היחידה שאני מודאגת ממנה זו שני שכבר בכיתה יא ותאלץ לעשות מאמצים כדי לא להפסיד. כל השאר יהיו מעודכנים עם משימות, ספרים דיגיטלים ולמידה מרחוק. אומנם רון יפספס את הימים הראשונים של כיתה א אבל אין ספק שהוא יצא נשכר משהייה המשפחתית יחד. כפי שאני מאמינה הנפש היא הבסיס לכל ההתפתחות הרגשית והשכלית ולכן אני שמחה שאנו פה ברוגע ושלווה כדי לתת מנוח לנפש וכל השאר יגיע. חצי חינוך ביתי😃.
נמשיך לעדכן בקרוב❤️